לקחי מלחמת האזרחים הלבנונית של מאי 2008

אבנר הלפרן  ‏27 מאי 2008

טעות לחשוב כי למלחמת האזרחים הקצרה שהתנהלה בלבנון במאי 2008, אין השלכות כבדות משקל על האינטרסים הבטחוניים של מדינת ישראל. הסטטוס קוו הנוכחי שהושלט בגבול ישראל-לבנון בתום מלחמת לבנון השניה, מבוסס על החלטה 1701 של מועצת הבטחון של האו"ם. זו מהווה את הבסיס לפעילות של יוניפיל המוגדל הפרוס בדרום לבנון במטרה למנוע מיחידות החיזבאללה להערך לאורך הגבול ולנהל נגד ישראל פעילות טרוריסטית. אולם נוכחותו של יוניפיל מותנית בהסכמת ממשלת לבנון. כל עוד זו נשלטת ע"י פואד סניורה ראש הממשלה ומפלגת ה – 14 במרץ המתנגדת לחיזבאללה, תקויים החלטה 1701, בין היתר משום שממשלת סניורה הייתה מעורבת באישורה. אולם, כעת עומדת להשתנות המפה הפוליטית הלבנונית וחיזבאללה ישתלט עליה או יגדיל בה את משקלו הפוליטי. הדבר עלול להתבטא בסילוק יוניפיל או בצמצום כוחו למימדים שהיו קיימים לפני מלחמת לבנון השניה. יתכן גם שצבא לבנון ימצא עצמו ממלא פקודות של חסן נסראללה מנהיג הארגון ודרכו – של סוריה ואיראן. לבנון תשוב להיות מוצב קדמי של סוריה ואיראן כשאין דבר החוצץ בין מערך הרקטות קרקע-קרקע של החיזבאללה וישראל. התוצאות הנוכחיות של מלחמת האזרחים הלבנונית נראות כמובילות לקראת מצב זה. לכן, ראוי להסיק ממנה לקחים לגבי תפיסת הבטחון הישראלית ביחס ללבנון.

הקרבות פרצו מספר שעות לאחר נאום לוחמני של נצראללה מזכ"ל החיזבאללה שהציג שתי החלטות של ממשלת לבנון כהכרזת מלחמה על ארגונו. ממשלת סניורה החליטה ב – 6 למאי להדיח מתפקידו את ואפיק שוקיר, קצין הבטחון של שדה התעופה של בירות, באשמה שהציב מצלמות לאורך מסלול האח"מים בשדה התעופה לפי הוראה של החיזבאללה. כן החליטה לפרק את רשת הטלפוניה התת-קרקעית הפרטית של החיזבאללה. רשת זו מתבססת על כבלים שהונחו בתוך תעלות תקשורת הטלפוניה של ממשלת לבנון, אך היא נפרדת ממנה ומטרתה לשרת את התקשורת של המפקדות האיזוריות של החיזבאללה ברחבי לבנון, ביניהן לבין עצמן ועם הצבאות של סוריה ואיראן. יתכן אף שהיא מאפשרת שיגור רקטות מרחוק, באמצעות פקודה המשודרת ברשת הטלפוניה הזו. דבר קיומה של הרשת התגלה במקרה, באוגוסט 2007 ומאז עסקה ממשלת לבנון בחקירת הנושא, בטענה כי הרשת מסכנת את בטחונה של לבנון.

תגובתו של חסן נאסראללה על ההחלטה הייתה תקיפה ומהירה. בנאום שנשא ביום חמישי ה – 8 למאי 2008 הכריז כי רשת הטלפוניה הפרטית של ארגונו הנה הנשק העיקרי שלה וכל פגיעה בו מהווה הכרזת מלחמה על חיזבאללה. לוחמי החיזבאללה כונסו בבירות במסווה של השתתפות בהפגנת פועלים למען שיפור משכורותיהם. שעות אחדות לאחר נאום חסן נסראללה, הם כבשו בסיוע אנשי אמל את מערב בירות הסונית ושיתקו את שדה התעופה הבינלאומי של לבנון ע"י חסימת כל דרכי הגישה אליו. בהמשך, הטילו מצור על מנהיגים סונים כמו סעד חרירי והעלו באש את משרדי רשת הטלויזיה "אלמסתקבל" השייכת לחרירי והמהווה שופר של מפלגתו, "מפלגת העתיד". בליל יום חמישי, נראה היה כי פניו של החיזבאללה לבצע מהפכה ולהשתלט על לבנון. לא זה מה שקרה. המיליציות של הדרוזים ושל הסונים הגיבו במפתיע נגד ריכוזים של השיעים באיזור עליי שבהרי השוף ובצפון, באיזור טריפולי. בנוסף, המיליציה הסונית של חרירי חסמה את מעבר הגבול מסנע שבין סוריה ולבנון. חסימה זו לא נתקלה בהתנגדות כלל מצד החיזבאללה.

אנשי החיזבאללה העבירו את האחריות על מערב בירות לידי המפלגה הלאומית הסוציאליסטית הסורית (SSNP) ומיהרו להרי השוף ולטריפולי. הקרבות במקומות אלו היו כבדים יחסית כשהצדדים מפעילים נשק קל ומטולי רקטות בכמויות גדולות. סך הכל נהרגו במלחמת האזרחים של מאי 2008, 82 לבנונים. רובם נהרגו בקרבות בהרי השוף ובסביבות הנמל של טריפולי כשגם לוחמי החיזבאללה סובלים אבדות רבות. קרבות אלו הסתיימו ללא הכרעה בזכות מו"מ שהתקיים בין חסן נאסראללה וג'ונבלט מנהיג הדרוזים. צבא לבנון התייצב באיזורים אלו וקיבל אחריות בטחונית עליהם. המסקנה המרכזית מביצועי החיזבאללה בקרבות אלו היא שהם היו בינוניים למדי. לוחמי האירגון לא הצליחו להשיג נצחון מהיר בדומה לבליץ שהפעילו במערב בירות. בקרבות אלו נלחם החיזבאללה, לא כמיליציית-על המסוגלת להפיל את חיתתה על יריבותיה, אלא כעוד מיליציה לבנונית המנהלת קרבות רחוב ללא יכולת הכרעה. מסתבר שכשהלוחם השיעי נאלץ להלחם בקרב התקפה מחוץ לבונקרים שלו והרחק ממקום מגורי הקבע שלו, אין כישרויו טובים מאלו של הלוחמים הסונים, הדרוזים ואולי גם של הנוצרים. הנוצרים נשארו מחוץ למלחמה בזכות הסכם בין המנהיג הנוצרי הפרו-סורי  גנרל מישל עון והחיזבאללה.

ב – 11 למאי התקיים בקהיר כינוס חירום של שרי חוץ ערביים בחסות הליגה הערבית במטרה להפסיק את מלחמת האזרחים הלבנונית. סוריה החרימה את הכינוס. התקשורת הלבנונית התומכת בממשלת פואד סניורה הציגה את התקפת החיזבאלה כמהפכה וטענה כי הארגון חשף את אופיו האמיתי כמדינה בתוך מדינה. על רקע זה, גינו שרי החוץ את הירי של החיזבאללה על אזרחי לבנון וקראו להוצאת לוחמי האירגון מהרחובות. בחסות הצהרה זו, הכריז צבא לבנון על כוונתו לפרוס כוחות באיזורי הקרבות ולכפות את רצונו גם בכח הזרוע. ב – 14 למאי הגיעו לבירות שבעת חברי המשלחת מטעם הכינוס ובראשות רה"מ ושר החוץ הקטארי, חמד בן ג'אסם בן ג'בר אל ת'אני. היא פתחה מיד במגעים קדחתניים עם מנהיגי הקואליציה והאופוזיציה. באותו יום, הודיעה ממשלת לבנון על נסיגה מהחלטותיה לפרק את רשת הטלפוניה של החיזבאללה ולהדיח את קצין הבטחון של שדה התעופה ועל העברת הטיפול בהן לידי הצבא. זאת באופן שהאינטרסים של החיזבאללה לא יפגעו. בתגובה, הכריז חיזבאללה על נכונות לסלק את אנשיו מהרחובות ולפתוח את שדה התעופה, אך הדגיש כי ימשיך במה שכינה, "ההתנגדות האזרחית". הכוונה לשביתת השבת שקיימו תומכיו במרכז המסחרי של בירות תוך שהם משתקים שם את הפעילות הכלכלית.

משלחת שרי החוץ הצליחה להגיע להסכם על מסגרת לשיחות בין הצדדים הלבנוניים בדוחה, בירת קטר. ועידת דוחה נפתחה ב – 17 במאי בהשתתפות ראש ממשלת לבנון ונציגי האופוזיציה והקואליציה. בתום חמישה ימי דיונים אינטנסיביים ובאישור ממשלות ערב הסעודית, סוריה ואיראן, שנציגיהן לא נכחו בכינוס, הגיעה הועדה להסכמה לפיה:

1.      רמטכ"ל צבא לבנון מישל סולימאן, יבחר פה אחד בפרלמנט כנשיא לבנון ביום ראשון ה – 25 למאי. בכך יסתיים משבר הנשיאות הלבנונית שנמשך 18 חודשים.

2.       תוקם ממשלת אחדות לאומית שתמנה 30 שרים. 16 שרים מטעם הקאליציה, 11 שרים מטעם האופוזיציה ו – 3 שרים יבחרו ע"י הנשיא. המשמעות של הרכב ממשלתי זה הינו כי חיזבאללה זכה בשליש ועוד אחד מקולות הממשלה המאפשרים לו להטיל וטו על כל החלטת ממשלה. חיזבאללה יוכל להמשיך ולשתק את לבנון כפי שעשה בשנה וחצי האחרונה כשכעת יש לכך גיבוי חוקי.

3.      אושר חוק הבחירות מ – 1960 תוך שינוי חלוקת איזורי הבחירה של ביירות לשלושה איזורים חדשים. החלוקה החדשה מיטיבה עם הסונים, אך לכך יש משמעות מועטה בלבד מבחינת ניהול המדינה.

4.      יתקיימו שיחות בנוגע לנשק של החיזבאללה לאחר שתוקם ממשלה חדשה, לפי מנגנון מסויים שפרטיו לא פורסמו. זוהי הצהרה כללית, חסרת שיניים שאין בטחון שתקויים. אפילו תקויים, שום גורם לבנוני לא מסוגל לפרק את הארגון מנשקו.

התוצאה הסופית של מלחמת האזרחים הלבנונית ברורה למדי. ארגון החיזבאללה קיפל בכח הנשק את ממשלת פואד סניורה ואילץ אותה לסגת מכוונתה לפרק את רשת הטלפוניה התת-קרקעית המשותפת של האירגון ושל סוריה ואיראן. החיזבאללה שימר בידיו את יכולתו לנהל פעילות טרור נגד ישראל ונגד יריביו הלבנוניים לפי שיקול דעתו ובהתאם לדרישות סוריה ואיראן. כמו-כן, פרץ החיזבאללה בכח הזרוע את הקפאון הפוליטי ששרר בלבנון בשנה וחצי האחרונה והשיג זכות וטו על כל החלטה ממשלתית עתידית. מצב זה נותן בידיו יכולת למנוע קבלת החלטות ממשלתיות הנוגדות את מטרותיו ואת מטרות פטרוניו. אולם השגיו אלו של חסן נסראללה והחיזבאללה הושגו במחיר של ערעור חמור במעמדו בדעת הקהל הלבנונית והכלל ערבית, ועובדה זו השתקפה בעוצמה רבה בתקשורת הלבנונית והערבית. דעת הקהל הערבית קיבלה את הטענה הישראלית כי החיזבאללה הינו ארגון טרור ומנהיגו חסן נסראללה, אינו אלא רב-מחבלים שבדומה ליאסר ערפאת בזמנו, נאמן לאינטרסים הצרים של הארגון ושל פטרוניו יותר מלאינטרסים הלאומיים של לבנון. הללו יפעילו את נשקם כנגד כל מי שיעמוד בדרכם להשגת מטרותיהם ולא משנה אם מדובר בישראל, בממשלה לבנונית, או בכל ממשלה ערבית אחרת. מאפיין זה של החיזבאללה מצטרף לתכונה נוספת שלו שהודגמה במלחמת לבנון. הארגון אינו רק אלים ורצחני. כמו כל ארגון טרור הוא יפעיל טרור נגד מדינת ישראל גם כאשר ברור שהדבר יביא להרס של לבנון. טרוריזם אלים, רצחני וחסר אחריות ועכבות מוסריות מאפינות את החיזבאללה, כמו את הפתח, החזיתות העממיות החמאס, אלקאעדה וכל שאר ארגוני הטרור הערבים-מוסלמים.  אולם, אין כל בטחון שתובנה חדשה זו תפגע בהשגי החיזבאללה, שכן כאמור, אין בלבנון שום גורם המסוגל לכפות את רצונו על האירגון ולפרקו מנשקו וזה כולל גם את הצבא

מלחמת האזרחים הלבנונית של מאי מעוררת תמיהה. אין ספק כי סניורה, ג'ומבלט וחרירי ידעו היטב כי החלטה ממשלתית לנטרל את רשת התקשורת של החיזבאללה ולפטר את קצין הבטחון של שדה התעופה של בירות, מזמינה התקפה טרוריסטית נגד ממשלת לבנון, מה שאכן קרה. מדוע אם-כן, איפשרו לממשלה לקבל החלטות אלו? יתכן כי רמז לכך ניתן למצוא בידיעה בודדת שהתפרסמה בעיתון אלבדיל המצרי ב – 12 למאי, בה צוטט שר המשפטים הלבנוני כאומר כי סניורה רואה ברשת הטלפוניה סכנה לממשלה וג'ומבלט חושש שהחזבאללה מתכנן לרצוח אותו באמצעותה.  זו הייתה הסיבה לחשיפת הרשת. אין זה משנה אם החיזבאללה אכן זמם לרצוח את ג'ומבלט; מה שחשוב הוא כי סניורה וג'ומבלט האמינו בכך. הם העדיפו לכן, ליזום משבר עם החיזבאללה בתקוה להפיק ממנו את התועלת המירבית. לעת עתה, נראה כי השיקול שלהם היה נכון. אמנם, ממשלת לבנון נאלצה לבטל את החלטותיה לפרק את הרשת של החיזבאללה ולפטר את קצין הבטחון של שדה התעופה של בירות וכן זכה החיזבאללה בוטו ממשלתי, אך זה היה המצב למעשה לפני מלחמת האזרחים של מאי. בכל מקרה, לא היה לממשלת לבנון יכולת לנטרל את הרשת של החיזבאללה.

לעומת זאת, חלפה לעת עתה הסכנה של רצח ג'ומבלט והממשלה הפרו-מערבית הצליחה לשרוד. נפתרה בעיית השיתוק הפוליטי שכפה החיזבאללה כשהטיל וטו על בחירת מישל סולימאן כנשיא לבנון וכאמור, הצליחה ממשלת לבנון לשכנע את דעת הקהל הלבנונית והערבית בכך שהחיזבאללה חשף את אופיו הטרוריסטי כשהפעיל נשק נגד אזרחי לבנון ומוסדות שלטון ותקשורת. כן, קיימת הסכמה כי יש לנהל דיון ציבורי במטרה לפתור בצורה כלשהי את בעיית הנשק של החיזבאללה. אולם, גם לפני מלחמת האזרחים של מאי, לא הייתה ממשלת לבנון מסוגלת לטפל בבעיית מערך הנשק והרקטות של החיזבאללה. ככלל אם-כן, נראה כי השיקול של ממשלת לבנון לנטרל את סכנת הרצח עלה יפה כשהנזק שנגרם לממשלה היה מינימלי. זהו הישג נאה של ממשלת לבנון, אך אין בכך נחמה רבה לישראל. מבחינתה, הסתיימה מלחמת מאי בהתחזקות החיזבאלה וסוריה בלבנון ולכך עלולת להיות השלכות מסוכנות על האינטרסים הביטחוניים שלה.

אמצעי התקשורת הלבנוניים שברובם תומכים בקואליציה של ה – 14 במרץ, הטילו את האחריות לתוקפנות האנטי-לבנונית של החיזבאללה על איראן. אולם, התקשורת הלבנונית מודעת היטב לכך, שסוריה הנה הגורם העיקרי לאירועי מאי. נוח יותר לגבש קונסנזוס ערבי רחב נגד איראן כיוון שאינה מדינה ערבית. סימנים רבים מצביעים על-כך שמלחמת מאי הייתה תוצאה של יוזמה סורית יותר מאשר איראנית. המפלגה הסוציאליסטית הלאומית הסורית ומפלגת הבעת' הלבנונית הינם שני ארגוני טרור שבניגוד לחיזבאללה, כפופים ישירות לממשלה הסורית ורק לה. שני ארגונים אלו מילאו תפקיד חשוב במלחמה בבירות, בהרי השוף ובטריפולי. הם היו אחראים להופעת תמונות ענק של בשאר אסד ברחובות בירות ועשו שימוש נרחב למדי בתותחים שקיבלו מהצבא הסורי.

הסורים מייחסים חשיבות עליונה לחיזבאללה ולרשת הטלפוניה שלו. הם נתפסים ע"י בשאר אסד כחלק אינטגרלי של מערך הנשק החדש של סוריה. בעקבות מלחמת לבנון השניה, פיתחה ממשלת סוריה דוקטרינה צבאית הרואה במערך הטק"ק והרקטות שלה את אמצעי התקיפה וההגנה המרכזיים של הצבא. תקוותה היא כי הפעלה מאסיבית של מערך זה מלבנון ומסוריה, יגרמו לישראל להכנע או לפחות להסכים לשינוי המצב הגיאופוליטי ברמת הגולן. פירוקה של רשת הטלפוניה נתפס לכן, כפגיעה באינטרס הבטחוני העליון של סוריה. לעומת זאת, באיסטרטגיה של איראן, תפקיד החיזבאללה והתשתית הטרוריסטית שלו להכנס לפעולה רק במקרה של תקיפת איראן ע"י ישראל, ארה"ב, או שתיהן ביחד. יש כאן אם-כן, שוני בגישות סוריה ואיראן ביחס לחיזבאללה. גם לחיזבאללה קיים חופשה פעולה מסויים. נראה כי נכונות האירגון לא ליצור לחץ צבאי מכריע שיכול היה לתת בידיו את השלטון ולהסכים לועידת דוחה, נבע מרתיעה מפני לחץ דעת הקהל הלבנונית והכלל ערבית.

ההפעלה המהירה והמוחצת של החיזבאללה ושאר ארגוני הטרור הסורים בלבנון מצביעה על המרכזיות הבולטת של לבנון בפוליטיקה הסורית. אך, לבנון חשובה לאסד לא רק מבחינה צבאית. יש לו בה אינטרס שהינו חשוב אולי יותר מהשיקול הצבאי והוא, בלימת מהלכי ממשלת לבנון העלולים להביא לפתיחת משפטם של המעורבים ברצח ראש הממשלה הלבנוני לשעבר רפיק חרירי (פברואר 2005), בבית המשפט הבינלאומי בהולנד. ההליך המשפטי הזה עלול לערב בכירים מאד בממשל של בשאר אסד, אך קיומו דורש את הסכמת ממשלת לבנון. החיזבאללה יוכל מהיום שבו תקום הממשלה לפי ההרכב שנקבע בדוחה, להטיל וטו על כל החלטה הקשורה למשפט. בנוסף לכך, יש לסוריה אינטרסים כלכליים חשובים מאד בלבנון שמיוצגים ונשמרים ע"י החיזבאללה, שגם לו אינטרסים משלו. בשנתיים שחלפו ממלחמת לבנון השניה, ביצעו הסורים שורת צעדים שמטרתם לספח את לבנון לחוג השפעתם. הם רצחו שורה ארוכה של מנהיגים לבנונים אנטי-סורים וכן אישים שהייתה להם מעורבות במשפט חרירי, סייעו בשיקום העוצמה הצבאית של החיזבאללה ותמכו ביוזמתו להכשיל בחירת נשיא חדש בלבנון, בדרישה לקבלת וטו על החלטות הממשלה. כן קיימו איום מתמיד על חברי הממשלה והפרלמנט באמצעות שביתת השבת של החיזבאללה במרכז בירות ששיתקה את הפעילות הכלכלית שם.

בעודם מחמשים את החיזבאללה מחדש, נמצאו הסורים בכוננות מתמדת מאז תום מלחמת לבנון השניה, במטרה לנצל כל הזדמנות כדי לבטל את משפט חרירי ולספח מחדש את לבנון. לשם כך, אף היו מוכנים לבלוע צפרדעים. שתי הצפרדעים הקשות ביותר לבליעה היו הפצצת כור הפלוטוניום הצפון קוריאני של סוריה בספטמבר 2007 וחיסול עמאד מורניה בדמשק, בפברואר 2008. הם היו מוכנים להתעלם מצמד עלבונות אלו כדי לא להעניק לישראל או לארה"ב, נימוק להכניס מקלות בדרכם להשגת מטרותיהם. מאידך, הקפידו הסורים לבצע צעדים שיכולים היו לסייע להם להערכתם, להשיג את המטרות הללו מבלי לדרדר את האיזור למלחמה. בסוף פברואר 2008, הציבה ארה"ב ספינות מלחמה מול חופי לבנון כדי לשדר לציר האיראני-סורי כי ארה"ב מעונינת שהלה יאפשר בחירה של מישל סולימאן לנשיאות לבנון. בתגובה, ביצע במרץ החיזבאללה בסיוע איראני, הערכות מחדש של מערך הרקטות והמפקדות שלו וחיזק את ביצוריו בדרום לבנון ובבקעת הלבנון. בנוסף, פרסו הסורים באפריל את הדביזיות של גייס 10 בהרי מול הלבנון ויצרו בכך מטרית הגנה על יחידות החיזבאללה ומערך הרקטות והמפקדות שלו. זו העניקה גיבוי לחיזבאללה ושאר הארגונים הפרו-סוריים בלבנון במלחמת האזרחים של מאי. במקביל, הגבירה סוריה את הלחץ הצבאי על ישראל באמצעות שיגורי רקטות קסאם וירי פצצות מרגמה מרצועת עזה לעבר עוטף עזה, כשהמהלך הצבאי מלווה במו"מ עקר וחסר סיכויים להתממש. המטרה היא להסיח את דעתה של ממשלת ישראל, לפזר את מאמציה ולעכב ככל האפשר התקפה צבאית מרוכזת על ארגוני הטרור שבחסות הסורים והאיראנים.

אולם, המהלך המוצלח ביותר של הסורים בדרך לביטול משפט חרירי  והחזרת לבנון לחוג השפעתם, הינו המשא ומתן העקיף שהם מקיימים עם ישראל בתיווך תורכיה. מו"מ זה נפתח באביב 2007 והתקיים בצורה חשאית למחצה. ב – 21 למאי 2008, באותו יום בו פורסם הסכם דוחה, הכריזו דמשק וירושלים על הסרת הלוט מעל המו"מ העקיף באנקרה ועל מאמצים להופכו למו"מ ישיר. הסיבה לזהות בתאריכים אינה מקרית. הסורים זיהו במו"מ אמצעי יעיל לקידום מטרותיהם בלבנון והחליטו לחזקו לצורך ביסוס וגיבוש השגיהם הנוכחים. יחד עם זאת, אין ספק כי ברגע שיגיעו למסקנה כי המו"מ עם ישראל מיצה את עצמו, הם יקפיאו אותו מחדש עד להזדמנות הבאה שבה יזדקקו לו. הזדמנות זו יכולה להגיע כבר בעת בחירת ראש ממשלה חדש בלבנון או ב – 2009, בתקופת הבחירות לפרלמנט. מכל מקום, הסורים לא יהיו מוכנים לוותר על מערך הכח שלהם הנשען על הברית עם איראן ועל השליטה על החיזבאללה, החמאס ושאר ארגוני הטרור הכפופים להם, למען הגולן. הגולן מבחינת הסורים הינו נושא של כבוד, אך אין מאחוריו אינטרסים חיוניים דוגמת אלו המצויים בלבנון. המחיר שהסורים יהיו מוכנים לשלם בעד הכבוד הכרוך בהחזרת הגולן נמוך בהרבה מזה שישראל אמורה לדרוש בעדו.

בתחילת מאי, לא נמצאו ספינות המלחמה האמריקאיות מול חופי לבנון. תשומת ליבה של ממשלת ישראל היה מפוזר בין מוקדי פעילות רבים ומגוונים. ממשלת ישראל ניהלה מו"מ עקיף עם סוריה בתיווך תורכי. היא הייתה עסוקה גם במו"מ עקיף עם החזבאללה תוך שישובי עוטף עזה סופגים אש קסאמים, מרגמות ונסיונות פיגוע הולכים וגוברים. ממשלת ישראל ניהלה מו"מ שלישי עם הרשות הפלסטינית במסגרת תהליך אנאפוליס. כן היה נתון ראשה של ממשלת ישראל בחגיגות השישים של המדינה כשבמקביל היא נתונה תחת לחץ של קונדוליסה רייס, בלייר והקוורטט, לבצע הקלות לפלסטינאים בגדה המערבית. בשונה מממשלת ישראל, שמעיניה היו פזורים בין חזיתות צבאיות ודיפלומאטיות רבות מבלי להיות מסוגלת להכריע אף אחת מהן, היו הסורים בתחילת מאי, ממוקדים בהשגת צמד מטרותיהם בלבנון. הם מיהרו לזהות את חלון ההזדמנויות שהניחה בידיהם ממשלת סניורה כשאישרה את פירוק רשת הטלפוניה של החיזבאללה ואת פיטורי קצין הבטחון של שדה התעופה ושלחו את החיזבאללה לכבוש את מערב בירות ולשתק את נמל התעופה של לבנון. כך פרצה מלחמת האזרחים הלבנונית של מאי 2008.

השאלה היא כיצד צריכה ישראל להתייחס למצב החדש השורר בלבנון. אסד נזקק ליציבות הזמנית שמעניק  לו המו"מ העקיף עם ישראל כדי לבסס על הוטו הממשלתי של החיזבאללה, מנגנון שיבטל סופית את משפט חרירי ויקרבו ככל האפשר לסיפוח לבנון. מהלכים אלו יתבהרו בעתיד הקרוב, אך ממשלת ישראל לא צריכה להמתין להם. עליה לפעול במהירות להקמת מנגנון הסברתי – דיפלומאטי – צבאי, שינטרל את המהלכים של סוריה בלבנון. יוזמתה של ישראל תכסה את תחום ההסברה משום שהמשטר הדמוקרטי-עדתי של לבנון מאפשר עדיין תקשורת חופשית, דמוקרטית ואנטי סורית ואיראנית. ישראל צריכה לקיים שידורי רדיו וטלויזיה קבועים שיסבירו לעם הלבנוני את עמדתה הפרו-לבנונית של מדינת ישראל. במישור הדיפלומאטי והצבאי, על ממשלת ישראל ליזום הקמה של מועצת בטחון למזרח התיכון שתורכב מישראל, ארה"ב  ומנציג או שניים של העולם המערבי. לישראל תהיה זכות וטו במועצה זו ומטרותיה יהיו לפקח על הנעשה בלבנון, בסוריה, באיראן ובשטחי הרשויות הפלסטיניות. במידה שתתגלה פגיעה באינטרסים של ישראל והמערב בזירה הלבנונית מצד הציר הסורי-איראני וחיזבאללה, יהיה עליה לקבל החלטות וליידע בעניין את כל הנוגעים בדבר. היה והחלטותיה יזכו בהתעלמות, היא תעבור לכפיית החלטותיה בכח הזרוע באמצעות צה"ל או צבא ארה"ב ונאט"ו.

מטרתה של המועצה לבטחון המזרח התיכון הנה לעודד את התפתחותה של לבנון כמדינה דמוקרטית ככל האפשר, שכלכלתה משגשגת ואין קיימים בה איומים נגד ישראל והמערב. הדבר יושג באמצעות הרחקת סוריה והשפעתה מגבולותיה של לבנון, ממוסדות השלטון שלה ומחברתה. האמצעי העקרי להשגת מטרה זו הוא אכן, פירוק תשתית הטרור של החיזבאללה. המועצה לבטחון המזרח התיכון תגביר את העיצומים נגד סוריה ותרחיבם לכל תחומי החיים. היא תקרא לפירוק החיזבאללה מנשקו ותמנע כל מגע עם נציגיו בכל מוסדות השלטון והחברה. המועצה לבטחון המזרח התיכון תגבש מנגנון לפיקוח על הברחות נשק מסוריה ואיראן ללבנון והחיזבאללה, ותכפה אותם גם בכח הזרוע. היה והחיזבאללה יטיל וטו על החלטת ממשלה לבנונית להאריך את מנדט יוניפיל בדרום לבנון, תראה בכך המועצה הכרזת מלחמה ותאשר לישראל לנהל סיבוב נוסף של מלחמה נגד החיזבאללה ובני בריתו. אולם, המועצה תכריז מראש כי בעתיד, לא יובטח יותר ללבנונים ולנותני חסותם שתבוסה צבאית תפוצה ע"י השבת הטריטוריות הכבושות לרשותם. סיבוב צבאי נוסף בלבנון יהיה מלווה בהרס כולל של מדינת לבנון. הוא יסתיים בסילוק מאסיבי של כל אוכלוסיית דרום לבנון מהאיזור ויצירת חגורה טריטוריאלית ריקה מאדם שתפקידה יהיה למנוע שיגור רקטות לישובים בישראל. צבא ארה"ב ונאט"ו או צה"ל, ימשיכו לפקח על כל הטריטוריה הלבנונית במטרה לחסל כל סימן לשיקום מערך הרקטות . מצב זה יוכל להשתנות רק באמצעות חתימה על הסכם שלום, שגם הוא יצוייד במנגנון אפקטיבי לפיקוח על כל הטריטוריה הלבנונית ואשר מכל פנים, ייושם לאחר תקופה ארוכה מאד של הגמוניה ישראלית-מערבית.

המועצה לביטחון המזרח התיכון תעניק לישראל תמיכה נמשכת בדעת הקהל המערבית הבינלאומית, תנטרל החלטות אנטי-ישראליות באו"ם ותאפשר לממשלתה לנהל את המאבק באויביה בנחישות, ברציפות וללא חשש מפני סנקציות בינלאומיות.