פטראוס, אנרכיה ומסעות מלחמה
אבנר הלפרן 21/11/08
תקיפת הכוחות המיוחדים האמריקאים בא-סוכריה שבסוריה העלתה לתודעה הציבורית את האסטרטגיה החדשה של פטראוס (David Howell Petraeus) במלחמה בטרור האסלאמי הבינלאומי. פטראוס עצמו ואף אחד בממשל האמריקני לא הכריזו עליה רשמית, אך היא זכתה כבר להצדקה מצד מספר פקידים בכירים בממשל של בוש. ניתן לכנות את האסטרטגיה הזו, "אסטרטגית הפשיטות הצבאיות”. המטרה של אסטרטגיה זו הנה פגיעה בבסיסי טרור הממוקמים מחוץ לזירת הלחימה של צבא ארה"ב ובנות בריתו בעיראק ואפגניסטן. האסטרטגיה מרחיבה את זכות הצבא האמריקאי לשגר פשיטות לתחומה של כל מדינה שבה קיימת פעילות טרוריסטית המאיימת על כוחותיו במטרה לחסלה. פקידי הממשל האמריקאי הצדיקו את פשיטת הקומנדו בסוריה בטענה כי בשל אנרכיה השוררת במדינות המארחות בסיסי טרור או בשל אי-רצונן לפעול נגדם, זוכים המחבלים בחופש פעולה מוחלט. חופש פעולה המעניק להם הגנה מפני הצבא האמריקאי ואפשרות לנוח, להתאמן ולהכין התקפות עליו בתחומי עיראק ואפגניסטן1.
אסטרטגית הפשיטות הצבאיות קיבלה את השראתה מהדוקטרינה שפיתח פטראוס בעת שכיהן כמפקד העליון של כוחות הקואליציה בעיראק, שבאמצעותה הצליח להשכין בה יציבות שלטונית יחסית. פטראוס וסגנו אודיארנו (Ray Odierno) נטשו את שאיפות הממשל של בוש בנוגע לדמוקרטיזציה של עיראק. הם הבינו כי לא ניתן להסב את המערכת הפוליטית השבטית של מדינה זו למשטר דמוקרטי ולפיכך הסתפקו בשאיפה להחזרת עיראק לחיים נורמליים ככל האפשר. כן קיבלו החלטה להפעיל את יחידותיהם בצורה התקפית כנגד כל ארגוני הטרור שאיימו על היציבות בעיראק. פטראוס ואודיארנו הבינו כי ניהול מתקפה רציפה נגד ארגוני הטרור השונים בעיראק מותנית בקיומו של בנק מטרות שמלאי המטרות שלו מתחדש בקצב גדול יותר מקצב התקדמות הלחימה. ההתמודדות עם אתגר זה החלה באביב 2007. אז פיתחו פטראוס וסטנלי מקקריסטל, שכיהן אז כמפקד המפקדה המאוחדת למבצעים מיוחדים (Joint Special Operations Command), את רעיון "הלחימה המשולבת" (collaborative warfare). דפוס לחימה זה מבוסס על שילוב של מודיעין ממוקד בארגוני הטרור העיראקיים עם הפעלה מהירה של כוחות מיוחדים, שמטרתו ניצול מיידי של מודיעין זה לפגיעה באותם ארגוני טרור2.
פרטים רבים בנוגע ללחימה המשולבת עודם חסויים, אך במרכזה ניצבים "צוותים משותפים" (fusion cells) שבהם יש ייצוג לכל סוכנויות קהילת המודיעין האמריקאית. זה לצד זה פועלים בהן אנשי סוכנות המודיעין המרכזית (CIA), הבולשת הפדרלית (FBI), סוכנות המודיעין של משרד האוצר (TFI), סוכנות הביטחון הלאומית (NSA) ואנשי הסוכנות למודיעין חוזי (NGA). הסי. אי.איי. תורמת לצוותים המשותפים חוקרי מודיעין ומפעילי כטב"מים ומסוקים קטנים. אנשי האף.בי.אי מנתחים ידע הנאסף מתחום התקשורת הסלולרית. אנשי המודיעין של האוצר מספקים אינפורמציה על תנועות כספים בין ממשלות וארגוני טרור, ובין ארגוני הטרור לבין עצמם. אנשי סוכנות הביטחון הלאומית מקיימים האזנות, מפענחים שדרים מוצפנים ומנתחים אותם. נציגי מודיעין החוזי מספקים מיקומים מדויקים של טרוריסטים ע"י מעקב אחרי המחשבים ומכשירי הטלפון שלהם. המפקדה הראשית של הצוותים המשותפים ממוקמת בבסיס חיל האוויר בלד והמפקדות הכפופות לה, פרוסות בזירות הפעולה של הדיביזיות והחטיבות של הצבא האמריקאי ברחבי עיראק.
המידע המודיעיני המופק ע"י הצוותים המשותפים מועבר ישירות ליחידות מיוחדות שיוצאות מיד לתקיפת חוליות המחבלים שאותרו. המידע שנאסף תוך כדי התקיפה משודר ממצלמות המורכבות על קסדות החיילים אל הצוותים המשותפים, שמעבדים אותו במהירות לידע היכול לשמש בסיס לתקיפה נוספת שתתבצע גם היא באופן מידי. באופן זה חוסלו ונשבו בבגדד לבדה, עשרה מפקדים בכירים של אלקאעדה בעיראק, בין יוני וספטמבר 2008. ההצלחה המרשימה של הצוותים המשותפים שכנעה את ממשל בוש להקצות להם תקציב מיוחד של 1.3 מיליארד דולר לרכישת 28 כטב"מים נוספים ב- 2009.
המפקדה המאוחדת למבצעים מיוחדים מיישמת את משימותיה שעיקרן לוחמה בטרור, באמצעות "יחידות למשימות מיוחדות". אחת מהן היא "כוח משימה 11” שתפקידה לצוד את אוסאמה בן לאדן. יחידות אלו מבוססות על חיילים מכוח דלתא ומהיחידות המיוחדות של חיל הים האמריקאי (Navy SEALs). לא פורסמו פרטים על מבצעים של יחידות אלו שהתקיימו בתמיכת הצוותים המשותפים, אך הן פעלו עם "היחידה המיוחדת המוטסת" הבריטית (SAS) תחת מסגרת מבצעית משותפת שכונתה "כוח משימה שחור" (Task Force Black). נראה שהפעילות של SAS הייתה זהה לפעילות יחידות העילית האמריקאיות והיא התחילה אכן, עם הגעת כוחות התגבור ששיגר בוש לעיראק. בין 2006 ו – 2008, “סילקה" יחידת העילית הבריטית מרחובות בגדד 3500 מחבלים במהלך סידרה ארוכה של מבצעים מיוחדים. רובם הגדול הוכנס לכלא, אך כמה מאות חוסלו. רוב המחוסלים השתייך לאלקאעדה בעיראק. המטרה המרכזית של SAS הייתה לנטרל טרוריסטים שהשתתפו בגל מכוניות התופת ששטף את רחובות בגדד ב – 2006 וגרם את מותם של 3000 איש בחודש. בתוך 18 חודש הצליחה הלחימה של כוח משימה שחור לבלום את מתקפת מכוניות התופת והורידה את כמות הפיגועים מ – 150 לשתיים בחודש. באחת הפשיטות שלהם לדוגמה, שכרו חיילי הקומנדו הבריטים רכב אזרחי, התחפשו לאזרחים עיראקיים והשתלבו בתנועה ברחובות במטרה לתפוס מחבל מבוקש. יחד עם זאת, מחיר ההצלחה היה גבוה למדי כשלבריטים היו 36 נפגעים והאמריקאים איבדו 20% מחייליהם3.
הצוותים המשותפים והמודיעין שהם אספו, ניתחו והפיצו בזמן אמת, היו הגורם המרכזי להצלחת "המתקפה" בעיראק ב – 2007 ו – 2008 בפיקודם של פטראוס ואודיארנו, אך הוא לא היה היחיד. מכלול הגורמים שתרמו להצלחה היו לפי סדר חשיבותם: ההתעקשות של בוש להנהיג את צבאות הקואליציה בעיראק לניצחון; החלטתו לתגבר את הכוחות בעיראק בדיביזיית נחתים מתוגברת המונה כ – 30,000 חייל; המינוי של פטראוס למפקד העליון של כוחות הקואליציה בעיראק; האסטרטגיה ההתקפית של פטראוס והמודיעין של הצוותים משותפים; רק כאן מופיעה התרומה של שבטי הסונים העיראקים להצלחתו של פטראוס להשכין יציבות שלטונית בעיראק4; במקום האחרון מצויה נכונותו של מוקטדה א-סאדר (Moqtada a-Sadr) להוציא את צבא המהדי ממעגל הטרור האנטי-אמריקאי. הלחימה של כוחות הביטחון העיראקים ושל הצבא האמריקאי חשפו את העובדה שהוא מהווה קואליציה של כנופיות אלימות מאד, אך חסרות הכשרה צבאית כמעט5.
צוותי המודיעין המשותפים ומבצעי הצבא האמריקאי נגד ארגוני הטרור העיראקיים התגבשו לכלל אסטרטגיה בוגרת ומצליחה במהלך 2007 ו – 2008. כיבוש עיראק ע"י הצבא האמריקאי בפיקודו של גנרל טומי פרנקס חיסל את כל בסיסי הכוח של משטר סדאם חוסיין כולל הצבא ושאר כוחות הביטחון. המדינה העיראקית איבדה את חישוקי המשטר הדיקטטורי שלה והיא גלשה למצב אנרכי של מלחמת אזרחים בין שבטים סונים ושיעים. השבטים הסונים הצטרפו לארגון אלקאעדה בעיראק שהונהג ע"י מנהיגות זרה ולא עיראקית. השיעים הצטרפו לארגונים כמו צבא המהדי שנתמכו ע"י איראן. האנרכיה שהשתררה בעיראק הייתה מלווה באלימות קיצונית נגד אזרחי עיראק והצבא האמריקאי, שמולה היה הצבא האמריקאי חסר אונים. מדינות ערב מבוססות על תרבות פוליטית שבטית ולא על עקרונות של חברה אזרחית6. כשהן מאבדות את שלטונן הריכוזי, הן קורסות לתוך מלחמה בין שבטית ובין חמולתית. מסיבה זו, האנרכיה העיראקית הייתה צפויה, אך הממשל של בוש לא הכין פתרונות מוקדמים להתמודדות עמה. פטראוס ואודיארנו נאלצו לגבש פתרון לאנרכיה האלימה של עיראק בדמות אסטרטגית הפשיטות הצבאיות, בתהליך נמשך של ניסיון וטעייה, תוך כדי התמודדות יום-יומית עם ארגוני הטרור העיראקיים. לכן, הצלחתם בייצוב המצב מעידה שהאסטרטגיה הזו הנה בדוקה, יעילה, אמינה, מוצלחת ומנצחת.
מעבר השבטים הסונים של אנבאר מאלקאעדה בעיראק לצידו של צבא ארה"ב והקמת תנועת ההתעוררות בסתיו 2006, היוותה מבוא להרגעת האנרכיה בעיראק. היזמה המכרעת אבל, התבטאה בסדרת מבצעים ברמת הגיס שיזם וניהל פטראוס בסיוע התגבור שקיבל מבוש. פטראוס התמנה למפקד העליון של כוחות הקואליציה בעיראק, בינואר 2007 וסיים את תפקידו בספטמבר 2009, עם מינויו למפקד פיקוד מרכז (סנטקום). מיוני 2007 עד אמצע 2008, ניהלו פטראוס ואודיארנו שלושה מסעות מלחמה גיסיים נגד האנרכיה השבטית העיראקית. מבצעים אלו נוהלו בזה אחר זה ברצף7. תחילה התרכז מרב המאמץ הצבאי בחיסול ארגון אלקאעדה בעיראק. משהושלמה משימה זו, הופנה המאמץ למלחמה בארגונים שיעים כמו צבא המהדי ו"החוליות המיוחדות" ( special companies)8 הנתמכות ע"י איראן. הלחימה התבססה על צוותים דביזיוניים משולבים של מרינס, חי"ר, שריון וחיל אויר. היא התנהלה ברובה ברחובות תשע הערים המרכזיות של עיראק תוך הפעלה מסיבית של כוחות צבא, כשהכוונה למנוע מארגוני הטרור את האפשרות לנצל את הסמטאות, הבניה הרוויה והאוכלוסייה האזרחית, לניהול מלחמת גרילה אורבנית. לאחר טיהור המרכזים העירוניים, הועברה הלחימה לשטחים כפריים. גם כאן המשיך הצבא האמריקאי להפעיל מסגרות צבאיות גדולות בעלות יכולת אש רבה כנגד ארגוני הטרור שניסו ללא הצלחה, לנהל מלחמת גרילה9. כוחות הביטחון העיראקיים השתתפו גם הם במתקפה הכוללת של כוחות הקואליציה ותפקידם התחזק בהדרגה, ככל שעלתה רמתם המקצועית.
אסטרטגית הפשיטות הצבאיות של פטראוס ואודיארנו מתבססת על נחישות התקפית המונחית ע"י מודיעין מדויק ועדכני המופק ע"י הצוותים המשותפים. היא פותחה במהלך המתקפה הכוללת בעיראק. כשפטראוס התמנה למפקד פיקוד מרכז, הוא יכול היה להרחיב את השימוש בה לכל הזירה הנתונה לפיקודו, תוך התאמתה לאילוצים השונים הקיימים במרחב שמחוץ לעיראק. התקיפה המוסקת של הכוחות המיוחדים האמריקאים בא-סוכריה שהתקיימה ב – 26 לאוקטובר 2008, היוותה יישום שלה ביחס לסוריה בכך שהתבססה על אותה גישה התקפית המונחית ע”י מודיעין מדויק ועדכני. היא הייתה שונה ממסעות המלחמה של פטראוס נגד האנרכיה העיראקית בכך שחדרה שמונה ק"מ לעומק שטח ריבוני סורי, תוך התעלמות מהגבול הבינלאומי. התקיפה בוצעה על סמך מודיעין שסופק ע"י צוותי המודיעין המשותפים בנוגע להימצאותו של אבו רדייה (Abu Ghadiya) במקום, ועל-פי מודיעין בסיסי שהופק ע"י מודיעין משרד האוצר וסוכנויות מודיעין נוספות10. שלושה ימים לפני שקיבל פטראוס רשמית את המנוי של מפקד פיקוד המרכז, הוא הורה להתעלם מהריבונות הסורית ולתקוף בשטחה מחבל אלקאעדה שפעילותו איימה לפגוע ביציבות העיראקית שהושגה במאמצים רבים. ככל הנראה, "כוח משימה 88” (Task Force 88) היה זה שהונחת באמצעות ארבעה מסוקים בא-סוכריה וחטף את אבו רדייה או חיסל אותו.
אבו רדייה (Badran Turki Hishan al Mazidih – בדרן תורכי השאם מזידיה) זוהה ע"י קהילת המודיעין האמריקאית כמפקד רשת הסיוע של אלקאעדה בעיראק. משימתו הייתה להזרים מחבלים, כסף ונשק מסוריה לתוך עיראק כדי לתמוך בלחימה של אלקאעדה בעיראק11. בנוסף לכך הוא היה קרוב לוודאי, אחראי לתקיפה שביצע במאי 2008, ארגון אלקאעדה נגד שוטרים עיראקיים בקרבת אלקאים שבמהלכה נהרגו 11 שוטרים. תקיפה זו איימה לפגוע בהצלחת כוחות הקואליציה להוריד את זרימת המחבלים מסוריה לעיראק מ – 100 150 בשיא האנרכיה העיראקית, ל – 20 בחודש כיום.
אסטרטגית הפשיטות הצבאיות מיושמת כבר ברחבי הזירה של פיקוד מרכז ובייחוד בפקיסטן. החל מאוגוסט 2008, ביצעה ארה"ב לפחות 20 תקיפות אוויריות באמצעות כטב"מים נושאי טילי אויר-קרקע בעומק פקיסטן, באזורים ששוררת בהם אנרכיה של שלטון שבטי. בשבעת החודשים הראשונים של השנה התקיימו לעומת זאת, חמש תקיפות בלבד. רק בתקיפה אחת מתוכן שהתקיימה ב -3 לספטמבר 2008, נטלו חלק כוחות מיוחדים. היא עוררה כעס רב בפקיסטן והדבר שכנע את ממשל בוש לחדול מכך. בפקיסטן, תוקפים הכטב"מים מנהיגים ולוחמים של אלקאעדה והטליבן וכן משאיות נושאות תחמושת, בעומק של 40 ק"מ ויותר. התקיפות בעומק פקיסטן לא תמיד פגעו במטרתן, אך גרמו לאבדות רבות בקרב אזרחים, דבר שיצר מתח עם ממשלת פקיסטן וצבאה. הן גם לא ערערו את השלטון שפרש ארגון אלקאעדה על הרצועה השבטית החצי-אוטונומית, אך הייתה להן השפעה חיובית בהחלטת הצבא הפקיסטני ליזום מתקפה כוללת שם12.
אסטרטגית הפשיטות הצבאיות התגבשה בזירה העיראקית כאמצעי למלחמה בארגוני הטרור העיראקיים. כעת היא מיושמת במדינות המארחות ארגוני טרור שאינן מסוגלות או אינן מעוניינות להלחם בארגוני הטרור הפועלים בשטחן. לעת עתה, הישגי האסטרטגיה אינם חד-משמעיים. יש לה הצלחות, אך היא רשמה גם כישלונות, בייחוד בפקיסטן, שם היא מיושמת בצורה מסיבית יותר מאשר בסוריה. למרות זאת, נראה כי זוהי האסטרטגיה היחידה המסוגלת לבלום את ארגוני הטרור כאשר מאמצים לעשות זאת בצורה דיפלומטית נכשלים. אסטרטגית הפשיטות הצבאיות מהווה את ההמשך ההגיוני ביותר לשלב הכיבוש של מדינה ערבית מסוכנת שיש לנטרל את האיומים הנשקפים מצידה. מיד לאחר ריסוק השלטון המרכזי שלה, צבאה ומערכת הביטחון שלה, יש ליישם אותה כדי למנוע הסתננות של מחבלים לגבולותיה וכדי לבלום מוקדם ככל האפשר, ניסיונות להקמת תשתית טרוריסטית בה. היא מייתרת לעומת זאת, שקיעה במאמצים הקשורים בדמוקרטיזציה של המדינה ובשיקום הסקטור האזרחי שלה.
לאסטרטגית הפשיטות הצבאיות יש סיכונים. היא לא ננקטת לעת עתה באיראן, בשל ההנחה כי פשיטות של יחידות מיוחדות וחיל אויר לתחומה, עלולות לגרור תגובה צבאית מסיבית נגד כוחות ארה"ב בעיראק ובמדינות שכנות, ואף נגד ישראל. היא עלולה להצית את כל המזה"ת ולעורר מלחמה אזורית כוללת. האסטרטגיה פוגעת גם ביחסים הרגישים הקיימים בין מדינות כמו פקיסטן וארה"ב. אולם, מול חסרונות אלו יש לשקול את התועלת הגלומה בה. היא חוסכת את הצורך בהקצאת כוחות צבא גדולים עם ההשקעות הכלכליות הכרוכות בכך, בשיקום המדינה הערבית הכבושה. מלאכה זו נדחית לעתיד ומושארת באחריות העם הערבי המאכלס מדינה זאת. הצבא הכובש שהשלים את הכיבוש, יכול לפנות את מרב הכוח ולהותיר במדינה רק חיל אויר, כוחות מיוחדים וכוחות יבשה מצומצמים, לצורכי אבטחה. פשיטות התקפיות של כוח זה שיונחו ע"י מודיעין איכותי וישולבו עם לחימה אווירית צמודה, יבלמו מראש את ההתפתחות של תשתיות טרור העלולות להכניס את המדינה למצב של אנרכיה עקובה מדם, דוגמת זו ששררה בעיראק עד אמצע 2008.
אולם, התועלת הגלומה באסטרטגית הפשיטות הצבאיות תתגלה קרוב לוודאי אם וכאשר תהפוך לאסטרטגיה כוללת המופעלת מול כל זירת הטרור הג’יהאדיסטי. במצב זה היא תהיה למעשה, האסטרטגיה היחידה שיש לה סיכויי הצלחה. הכוונה למצב שהינו לעת עתה תאורטי, אך הוא יכול להפוך למציאות במחצית השנייה של 2009. אז יגיע אולי הממשל האמריקאי למסקנה כי לא ניתן לייצב את המשטרים בלבנון, בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן, מבלי לטפל בשורשיו של הטרור הג’יהאדיסטי. אלו נטועים בשתי המדינות המסוכנות של המזה"ת – איראן וסוריה. הטיפול בבעיה זו יוכל להיעשות רק עפ"י קווי אסטרטגית הפשיטות הצבאיות. שתי מדינות אלו פיתחו זרוע בליסטית חזקה שצריך יהיה להשמידה בשלב ראשון, במקביל להשמדת תשתית הגרעין והנשק להשמדה המונית שלהן. מה שלא תהיה האסטרטגיה שתיושם לפתרון בעיה זו, מטרתה צריכה להיות חיסול המערכות הצבאית, הביטחונית והשלטונית שלהן. מיד לאחר מכן, תופעל בהן אסטרטגית הפשיטות הצבאיות. במקביל לפינוי כוחות הצבא שהופעלו במלחמה, תעבור מפקדת הזירה לדפוס פעולה של איסוף מודיעין בנוגע להתפתחות תשתית טרור מקומית באיראן ובסוריה ושל הפעלת חיל אויר וכוחות מיוחדים בכל רחבי הזירה.
מול מזרח תיכון שאינו נתון יותר לאיומים מצד סוריה ואיראן, תמשיך אסטרטגית הפשיטות הצבאיות להיות מיושמת כאמצעי בקרה כלל זירתי שמטרתו בלימה מוקדמת של התפתחות תשתיות טרור ג’יהאדיסטיות מלבנון עד פקיסטן ועבור דרך סוריה, עיראק, איראן ואפגניסטן. הזירה המזרח תיכונית תהיה נתונה למאמצים נמשכים ורצופים של איסוף מודיעין, ניתוחו והעברתו המידית לכוחות מיוחדים שיפעלו בהנחייתו ובשילוב חיל אויר, לחיסול כל סימן של התפתחות תשתית טרוריסטית בזירה.
——
1 Eric Schmitt and Thom Shanker, “Officials Say U.S. Killed an Iraqi in Raid in Syria,” New York Times, October 27, 2008, http://www.nytimes.com/2008/10/28/world/middleeast/28syria.html?_r=1&hp=&oref=slogin&pagewanted=all
2 Joby Warrick and Robin Wright, “U.S. Teams Weaken Insurgency In Iraq,” Washington Post,” September 6, 2008, http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/09/05/AR2008090503933_pf.html
3 Sean Rayment, “SAS kill hundreds of terrorists in 'secret war' against al-Qaeda in Iraq,” Telegraph," http://www.telegraph.co.uk/news/newstopics/onthefrontline/2652496/SAS-kill-hundreds-of-terrorists-in-secret-war-against-al-Qaeda-in-Iraq.html
4 Kimberly Kagan, “Anbar Awakening: Displacing al-Qaeda from its Stronghold in Western Iraq,“ http://www.understandingwar.org/report/anbar-awakening
5 Anthony H. Cordesman and Jose Ramos, “Sadr and the Mahdi Army: Evolution, Capabilities, and a New Direction” http://www.csis.org/component/option,com_csis_pubs/task,view/id,4740/type,1/
6 Philip Carl Salzman, Culture and Conflict in the Middle East, Amherst, N.Y. : Humanity Books, 2008, pp. 115-116
7.ראה, רשימת המבצעים הצבאיים בעיראק באתר של "המכון לחקר המלחמה":
8 Marisa Cochrane, “Special Groups Regenerate” http://www.understandingwar.org/files/reports/IraqReport11.pdf
9.ראה למשל:
Kimberly Kagan, “February 14 – June 15, 2007: The Real Surge: Preparing for Operation Phantom Thunder” http://www.understandingwar.org/files/reports/IraqReport05.pdf; _______, “Securing Diyala," December 4, 2007, http://www.understandingwar.org/report/securing-diyala
10 Bill Roggio, “Syrian strike aimed at al Qaeda's coordinator in Syria,” The Long War Journal, http://www.longwarjournal.org/archives/2008/10/syrian_strike_aimed.php
11 “hp-845: Treasury Designates Members of Abu Ghadiyah's Network Facilitates flow of terrorists, weapons, and money from Syria to al Qaida in Iraq,” February 28, 2008, http://www.treasury.gov/press/releases/hp845.htm
12 Mark Mazzetti and Eric Schmitt, “U.S. takes to air to hit militants inside Pakistan” International Herald Tribune, October 27, 2008, http://www.iht.com/articles/2008/10/27/america/27intel.php
טרקבאקים