לבנון,  Now Lebanon – אלמנאר, תחנת הטלוויזיה של ארגון הטרור הלבנוני, חיזבאללה, הודיעה ביום שלישי ה – 22 בדצמבר 2009, כי ביום רביעי יתקיים אירוע רב חשיבות שיגרום להפניית כל המבטים לדרום לבנון. האירוע יכלול ביקור של האישיות רמת הדרג ביותר בצבא בצוותא עם האישיות הפוליטית הבכירה ביותר, באזור הגבול [עם ישראל]. אלמנאר לא מסרה פרטים נוספים.

אישיות בכירה המקורבת לשירותי המודיעין הישראלים אישרה לבי.בי.סי הבריטי כי ישראל קשורה להעלמותה של ספינת המטען ארקטיק סי, בחודש שעבר. המקור מסר כי ישראל

הספינה ארקטיק סי

הבהירה למוסקבה כי ידוע לה שהספינה מובילה מטען חשאי של מערכת הגנה אוירית לאיראן.

המקור הישראלי אמר לבי.בי.סי. שהמעשיה בנוגע לחטיפת הספינה ע”י שודדי-ים הייתה סיפור כיסוי וכי ישראל הדגישה בפני מוסקבה, כי היא מעניקה לשלטונות הרוסיים אורכה לפני פרסום הנושא בתקשורת.

סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי ומנהיגים רוסיים נוספים, הכחישו מכל וכל את הטענה שהתפרסמה בידיעות אחרונות שהארקטיק סי הובילה טילי נ.מ. מסוג S-300. הם הכחישו גם כי בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, קיים ביום שני, ביקור חשאי במוסקבה והבטיחו לקיים חקירה שקופה בנושא.

כיוון שלוחמת מזל”טים תהווה מרכיב מרכזי באסטרטגיה העתידית של המלחמה מרחוק נגד ארגוני טרור ברחבי העולם, מוכיחות ההצלחות בפקיסטן את ההתכנות של ניהול מלחמה מסוג זה גם באפגניסטן ויתכן שבעתיד, גם במדינות נוספות כמו איראן, עיראק, לבנון ורצועת עזה.

בארה”ב מתלהט לאחרונה הויכוח בנוגע למלחמה שמנהלת ארה”ב בשיתוף נאט”ו באפגניסטאן נגד הטרוריסטים של הטליבן. ויכוח זה התלהט בעקבות הדו”ח החסוי שהגיש בסוף אוגוסט סטנלי מקריסטל, מפקד כוחות ארה”ב ונאט”ו לדיויד פטריוס, מפקד פיקוד מרכז האמריקאי, בנוגע לאסטרטגיה הנחוצה להשגת נצחון במלחמה. יעודו של דו”ח מקריסטל להנחות את הנשיא אובמה בקבלת החלטה אודות תגבור את כוחות ארה”ב באפגניסטן ב – 45,000 חיילים בנוסף ל – 62,000 החיילים האמריקאיים ו – 39,000 חיילי נאט"ו שכבר מוצבים באפגניסטן. אובמה צפוי לקבל החלטה זו בסוף חודש ספטמבר, לאחר שיחליט באמצע החודש, האם להטיל סנקציות על יבוא דלק לאיראן. דו”ח מקריסטל אינו דורש כמות זו של חיילים נוספים, אך הדבר משתמע מהאיסטרטגיה החדשה המוצעת בו להשגת הכרעה, והתביעה לתגבור צפויה להכלל בדו”ח נפרד.

הויכוח שעורר דו”ח מקריסטל מבליט שלושה מחנות עקריים בנוגע למעורבות הצבאית של ארה”ב באפגניסטן. ג’ורג’ וויל גורס כי על ארה”ב לאמץ אסטרטגיה חלופית המכונה על-ידו “ניהול מלחמה מרחוק”. לפיה, יתפנה צבא ארה”ב מאפגניסטן וינהל את פעולותיו הצבאיות מהים ומבסיסים הממוקמים במדינות סמוכות, באמצעות חיל אויר, מזל”טים, טילי שיוט וכוחות מיוחדים. אחרים דוגמת ג’ף דרסלאר, שהשתתפו בעיצוב אסטרטגית מקריסטל החדשה, גורסים כי יש להעתיק לאפגניסטן את האסטרטגיה שננקטה בעיראק עם התאמות נדרשות, כולל תגבור הכוחות האמריקאים לסביבות 130,000 חיילים. בתווך מצויים תומס פרידמן וחבריו הקוראים להתפנות אמריקאית מאפגניסטן ללא אסטרטגיה חליפית, בשל חוסר יכולתה של מדינה זו לעבור תהליך של התמערבות. עמדת רוברט גייטס, שר הבטחון האמריקאי ומייקל מולאן, רמטכ"ל צבא ארה"ב היא, כי המאמץ הצבאי האמריקאי נמצא בתחילתו, כי האסטרטגיה של הצבא אינה כוללת בניין אומה באפגניסטן, וכי מטרת המלחמה הנה להכניע את הטליבן ואלקאעדה. אימון הצבא האפגני אינו בניין אומה, הם הדגישו.

בשטח נמשכת הלחימה האמריקאית בכל עוזה, באפגניסטן ובפקיסטן. המציאות המלחמתית מאלצת את צבא ארה”ב להתאים עצמו לחלופה של ניהול לחימה מרחוק.  בערבו של יום שני האחרון קתל ככל הנראה, מזל”ט פרדאטור אמריקאי המופעל ע”י הסי.אי.איי שני טרוריסטים בכירים של ארגון אלקאעדה בצפון ווזיריסטן שבפקיסטן. השנים הם איליאס קשמירי ומסטפה אלג’זירי. הם נהרגו כשהפרדאטור תקף מדרסה ומכונית והרג 5 טרוריסטים זוטרים נוספים.

מסטפה אלג’זירי היה מפקד בכיר באלקאעדה שנולד באלג’יריה והיה חבר במועצת המלחמה של הארגון. אליאס קשמירי היה קצין המבצעים של ארגון חרכאת אול ג’יהאד אסלאמי (HuJI), המסונף לאלקאעדה בפקיסטן ופעיל בפקיסטן, קשמיר, הודו, אפגניסטן ובנגלהדש. הוא הוצב במקום הרביעי ברשימת הטרוריסטים המבוקשים ע”י ממשלת פקיסטן.

חרכאת אול ג’יהאד אסלאמי, לסחאר א-ג’האנגוי, לשקאר א-טייבה, ג’ייש א-מחמד וארגוני טרור פקיסטניים נוספים, התאחדו עם אלקאעדה בפקיסטן והקימו ארגון גג מבצעי בשם חטיבה 313. חטיבה 313 קשורה לטליבאן הפקיסטני והצליחה לגייס לשורותיה בכירים מהצבא ומשרותי המודיעין הפקסיטניים. היא הייתה מעורבת בנסיונות פיגוע רחבי היקף ומהווה אחת מתוך שש היחידות של לשקאר אלזיל – מיליציית הצללים השייכת לאלקאעדה.

אם תקיפת הפרדאטור אכן השיגה את אלג’זירי וקשמירי, מותם מהווה הישג המתקרב להריגתו של בייטולה מחשוד, לשעבר מפקד הטליבן הפקיסטני ב – 5 לאוגוסט, 2009. והוא דומה להריגתו של אוסמה אלקיני, קצין המבצעים של אלקאעדה בפקיסטן, ב – 1 לינואר 2009.

מלחמת המזל”טים שמנהלת ארה”ב נגד מנהיגי האלקאעדה והטליבן בשמי פקיסטן קוצרת שורה הולכת ומתארכת בהתמדה של השגים מרשימים. כיוון שלוחמת מזל”טים תהווה מרכיב מרכזי באסטרטגיה העתידית של המלחמה מרחוק נגד ארגוני טרור ברחבי העולם, מוכיחות ההצלחות בפקיסטן את ההתכנות של ניהול מלחמה מסוג זה גם באפגניסטן ויתכן שבעתיד, גם במדינות נוספות כמו איראן, עיראק, לבנון ורצועת עזה.

קרוב לודאי כי לאחר שהשיקעה ארה”ב שמונה שנות לחימה באפגניסטן, עדיף לה לנצח את המלחמה שם באמצעות תגבור נוסף של חייליה וניהול לחימה מסיבית נגד הטליבן עד להשמדת התשתית הנוכחית שלו. אולם, לאחר השגת הנצחון ופינוי הצבא האמריקאי מאפגניסטן, תוכל ארה”ב להמשיך ולפקח על הנעשה במדינה באמצעות אסטרטגיית המלחמה מרחוק. היא תופעל נגד הטליבן כל עת שיאיים מחדש על יציבותה של אפגניסטן.

אחת הטענות המרכזיות נגד אסטרטגיית המלחמה מרחוק הינה כי ללא נוכחות צבאית באפגניסטן, יתקשה הצבא האמריקאי לאסוף מודיעין על הטליבן. סדרת ההצלחות שקוצרת לאחרונה מלחמת המזל”טים בפקיסטן מוכיחה כי ניתן לאסוף מודיעין על הטליבן ואלקאעדה, גם ללא נוכחות צבאית אמריקאית בפקיסטן. גם ההשגים של חיל האויר הישראלי במלחמת לבנון השניה ובמבצע עופרת יצוקה, מחזקים טענה זו.

קבול (אי.פי.) – בשחר יום שלישי, חדרה מכונית תופת של הטליבאן לשיירת ג’יפים מסוג לנדרובר של נאט”ו, סמוך לשער הכניסה לבסיס חיל האויר בגרם (Bagram) הסמוך לנמל התעופה הבינלאומי של קבול. הפיצוץ של מכונית התופת פגע בג’יפים, הרג שני אזרחים, פצע ששה וגרם לפיצוץ התחמושת שהייתה בג’יפים. דובר הטליבאן נטל אחריות על הפיגוע וטען כי שלושה ג’יפים הושמדו.

עוצמת הפיצוץ הרעידה חלונות עד למרחק של 1.5 ק”מ ועשן עודנו מתמר במקום הסמוך לשער הכניסה לבסיס חיל האויר. אתמול שיגרו טרוריסטים של הטליבאן רקטת אר.פי.ג’י. לעבר השער האחורי של בסיס פניקס הסמוך לקבול. בארוע זה לא היו נפגעים ושני הטרוריסטים חוסלו.

בגדד (אי.פי.) – ביום שני התרחשה ברחבי עיראק סדרת פיצוצים שקתלה 17 איש. הפיצוץ הקתלני ביותר היה בקרבת רמאדי בירת מחוז אנבאר המצויה כ – 115 ק”מ מבגדד. מכונית תופת התפוצצה בסמוך לשיירת מכוניות שהמתינו לבדיקה בטחונית לפני גשר. הפיצוץ השמיד שש מכוניות והרג שלושה שוטרים וחמישה אזרחים. 16 בני אדם נפצעו. כמה שעות מאוחר יותר, פוצץ עצמו מתאבד שהיה לבוש במדי משטרה סמוך לשער של מסגד שיעי המצוי בבעקובה, 60 ק”מ צפונית-מזרחית לבגדד. בפיצוץ זה נהרגו שלושה שוטרים ושני מתפללים, ונפצעו 20 איש. נראה כי המתאבד זוהה ע”י השומרים בשער ונאלץ לפוצץ עצמו מוקדם מהמתוכנן. בבגדד נהרגו ביום שני, קצין משטרה ושני אזרחים ונפצעו שמונה אנשים לאחר שפצצה השמידה מכונית משטרתית. בסביבת סאדר סיטי נהרג נהג מפיצוץ בעת שהתקרב למחסום צבאי. פיגועים אלו מתקיימים על רקע הבחירות הקרבות שאמורות להתקיים בינואר 2010. הם מציבים בספק את יכולת כוחות הבטחון העיראקיים לשמור על הבטחון הפנימי בעיראק.

הסימן הראשון לכניסת ארה"ב לשלב הסנקציות הינו הקפאת נכסיה של חברה מסתורית בשם "הונג-קונג אלקטרוניקה קיש בע”מ" שמרכזה באי קיש, עליה מדווח המגזין "דיפנס ניוז".

ממשל אובמה חושף מלתעות וציפורנים. הנשיא ברק חוסין אובמה הושבע לתפקידו ב – 20 לינואר 2009. את תקופתו הראשונה כנשיא הקדיש אובמה למאמצים להשכנת רוח חדשה של פיוס במערכת הבינלאומית. הוא הציב לו למטרה להתחיל בפינוי כוחות ארה"ב מעיראק, לשכנע את העולם הערבי והמוסלמי לחדול מהג’יהאד הטרוריסטי, להשכין שלום בין ישראל ושכנותיה ולשפר את היחסים עם סין ורוסיה. אובמה שאף גם להעלות את יחסי ארה"ב עם האיחוד האירופי לרמה גבוהה יותר של שיתוף פעולה. אובמה הגיע למשרה הרמה בעולם, לא מעט בזכות כושר הנאום שלו. הוא ניסה לכן להפוך כישור זה לאמצעי המרכזי להשכנת פיוס-אובמה כלל עולמי. בראשית אפריל 2009, הוא נשא נאום בפני ראשי המדינות של האיחוד האירופי בכינוס של נאט"ו ובפסגת ארה"ב – האיחוד האירופי. אובמה ביקש שיתוף פעולה אפקטיבי יותר מצד המדינות האירופיות בהבראת הכלכלה העולמית ובמלחמה באפגניסטן וזכה לסירוב מנומס. מיד לאחר מכן, ב – 7 באפריל 2009 כיבד אובמה את תורכיה בביקור הנשיאותי הבינלאומי הראשון והדגיש בדבריו את הקשר האיתן בין שתי המדינות ואת תמיכתו בהצטרפות תורכיה לאיחוד האירופי.

העולם המוסלמי והערבי היווה מטרת פיוס עליונה בחשיבותה בימי אובמה הראשונים. בינואר 2009 הוא העניק ראיון נשיאותי ראשון לערוץ הטלוויזיה הערבי אלערביה ובו ביקש לשכנע כי ארה"ב אינה אויבת של הערבים. לרגל ראש השנה האיראני פנה אובמה ב – 19 למרץ 2009 ישירות לעם האיראני בנאום וידאו וקרא לו לצרף את ארצו לקהילת העמים הבינלאומית תוך לקיחת אחריות על גורלו. ב – 4 ביוני 2009 נשא אובמה את נאומו המרכזי לעולם המוסלמי באוניברסיטת קהיר. נאום קהיר של אובמה קרא לצעירים מוסלמים לוותר על הטרור הג’יהאדיסטי ולדבוק בערכי הקדמה, הדמוקרטיה והשלום.

מדינת ישראל הינה המדינה היחידה שספגה לחצים כבדים מצד ממשל אובמה רודף הפיוס. ב – 22 בינואר מינה אובמה את ג’ורג’ מיטשל כנציגו המיוחד למזה"ת. מיטשל הופיע בזירה כמי שנרדם ב – 1993, אחרי הסכמי אוסלו והתעורר זה עתה. כאילו לא התמוטטו הסכמים אלו לתוך האינתפדה השניה, כאילו לא התקיים מבצע חומת מגן והתנהלו מלחמות לבנון השנייה ועופרת יצוקה. מתוך רוח הסערה שליוותה את הגעתו לירושלים דרש מיטשל במפגיע: הקפאה מוחלטת של הבניה בהתנחלויות, יישום פתרון שתי המדינות וקיום מו"מ לשלום עם סוריה וארצות ערב. הקפאת הבניה בהתנחלויות הינה צפרדע שממשלת נתניהו מתקשה לבלוע במיוחד ולכן קיים כרגע משבר בין ישראל וארה"ב. זהו משבר היחסים עם ארה"ב היחיד הקיים במערב.

אולם, האירופים לא היו היחידים שדחו את מדיניות הפיוס של אובמה. מצד צפון קוריאה נענו מאמציו הדיפלומטיים בניסוי אטומי שני ב – 25 במאי 2009, שלווה במטחי טילים. האיראנים לא התלהבו מחיזורי אובמה ואף לא היססו לדכא ביד קשה את הפגנות המחאה של האופוזיציה שטענה כי בחירות ה – 12 ביוני באיראן זויפו. בלבנון הובס אמנם במפתיע החיזבאללה בבחירות ב – 7 ביוני 2009, אך הוא ממשיך להחזיק במערך בליסטי מאיים. החמאס ממשיך להצטייד ברקטות, הטליבן ממשיך ללחום באפגניסטן-פקיסטן, ובעיראק נמשך טרור של ארגוני טרור סונים ושיעים. גם אלקאעדה טרם נואש מהטרור הג’יהאדיסטי. אין סימנים לכך שנאומי הפיוס האובמיסטים משפיעים על צעירי הג’יהאד המעדיפים שבטיות, אלימות וח’ליפות על-פני חירות, קדמה ודמוקרטיה. תגובה צוננת זו של העולם הערבי – אסלאמי ושל שאר הקואליציה האנטי – מערבית, שכנעו את אובמה לעבור משלב הפיוס לשלב של פעולות צבאיות וסנקציות כבדות יותר.

באפגניסטן-פקיסטן, פתחו צבאות ארה"ב ונאט"ו במבצעים צבאיים שתכליתם לכבוש ולהחזיק בדרום מחוז הלמנד. ב – 2 ליולי 2009 פלשו יחידות מרינס אמריקאיות לדרום עמק נהר הלמנד במסגרת מבצע "פגיון" במטרה לכבוש את האזור מידי הטליבן, להחזיק בו ולא לאפשר ללוחמיו לשוב אליו. שבועות מספר לפני-כן, פתחו 3000 חיילים מיחידות צבא אמריקאיות, דניות, בריטיות ואסטוניות במבצע "צפורני הפנתר" שמטרתו לתפוס ולשמור על 15 גשרים הפרושים מעל נהר הלמנד ותעלותיו, במטרה למנוע מאנשי טליבן לחצות את הנהר. צבא פקיסטן ערך יחידות שלו בצד הפקיסטני מול זירת הלחימה של שני מבצעים אלו. בנוסף להערכות הצבאית הפקיסטנית מול מחוז הלמנד, מכין עצמו צבא פקיסטן לקראת מתקפה בדרום וזיריסטן.

בינתיים, מנהל ממשל אובמה ציר לחימה נוסף במערב פקיסטן הנתון לשליטת אנשי הטליבן ואלקאעדה. בימים האחרונים מחריף הממשל את מתקפת כלי הטיס הלא מאוישים שהוא מנהל משנת 2008 נגד אנשי הטליבן ואל קאעדה בפקיסטן. אתמול ( 8.7.2009) בוצעו שתי תקיפות כאלו בדרום ווזיריסטן הסמוך לגבול עם אפגניסטן, והן גרמו ככל הנראה, למותם של כ- 30 אנשי טליבן ולפציעתו של פזלוללה, מפקד הטליבן בעמק סוואט. דרום ווזיריסטן הינו המעוז של מפקד הטליבן בפקיסטן ובעל ברית של אלקאעדה, בייטוללה מחסוד.

יום לפני כן, תקף כטב"ם אמריקאי מחנה אימונים של הטליבן בדרום ווזיריסטן והרג 16 אנשי טליבן ואלקאעדה. חבל ארץ זה מהווה כרגע מטרה מועדפת למלחמת הכטב"מים שמנהל ממשל אובמה בפקיסטן, במקביל למבצעים פגיון וצפורני הפנתר באפגניסטן. 21 מתוך 29 גיחות הכטב"מים שקיים השנה הממשל בפקיסטן, כוונו נגד דרום ווזיריסטן. ב – 2008 שגרה ארה"ב 36 תקיפות כטב"מים לפקיסטן, מה שאומר שמספרן צפוי להיות השנה גבוה בהרבה. יתכן מאד שמלחמת הכטב"מים שמנהלת כיום ארה"ב בפקיסטן תגיע במהלך שנה זו להיקף חסר תקדים ותהפוך למלחמת הרובוטים האווירית הראשונה בהיסטוריה.

מלחמת הכטב"מים האמריקאית בפקיסטן הנה חידוש צבאי מעניין, אך ההחרפה במלחמת ארה"ב באפגניסטן-פקיסטן הובטחה ע"י אובמה במערכת הבחירות שלו והייתה על-כן צפויה. לעומת זאת, בעבר ועדיין כיום, קיים ערפל בנוגע לדוקטרינת אובמה ביחס להתגרענות הצבאית של צפון קוריאה ואיראן. ההנחה הינה כי ביחס לאיראן, ינקוט ממשל אובמה את דוקטרינת אובמה-רוס. זו קובעת כי בשלב ראשון תעשה ארה"ב מאמץ לזמן את איראן להצטרף לשולחן הדיונים במטרה לשכנע את מנהיגיה לבטל תהליכי פיתוח של נשק גרעיני. אם שלב זה ייכשל, יעבור ממשל ארה"ב לשלב של סנקציות כבדות שיפגעו בתעשיית האנרגיה האיראנית. אם גם סנקציות אלו ייכשלו, תבחן חלופה צבאית. לחלופין, יינתן אור ירוק למבצע צבאי ישראלי נגד תשתית הגרעין האיראני. שלב המו"מ אמור היה להיפתח בימים אלו, ובספטמבר צפוי היה להתחיל שלב הסנקציות, במקרה של כישלון המו"מ. כעת נראה כי ממשל אובמה הגיע למסקנה כי אפסו סיכויי המו"מ והוא מקדים את שלב הסנקציות. הסיבה לכך היא קרוב לוודאי, הבחירות המזויפות באיראן והדיכוי האלים של האופוזיציה. ממשל אובמה סבור כעת כי אלו רומזים על חוסר נכונות איראנית חד-משמעית להיכנס למו"מ על פירוק נשק גרעיני.

הסימן הראשון לכניסת ארה"ב לשלב הסנקציות הינו הקפאת נכסיה של חברה מסתורית בשם "הונג-קונג אלקטרוניקה קיש בע”מ" שמרכזה באי קיש, עליה מדווח המגזין "דיפנס ניוז". קיש הינו אי במפרץ הפרסי השייך לאיראן והמרוחק 15 ק"מ מהחוף שלה. קיים בו אזור סחר חופשי של ממשלת איראן. נכסיה של הונג-קונג אלקטרוניקה הוקפאו על-פי צוו של משרד האוצר האמריקאי שהתפרסם ב – 30 ביוני 2009. לפי הצוו, הונג-קונג אלקטרוניקה הינה חברת חזית צפון קוריאנית השייכת לרשת ממשלתית להפצת חלקי טילי קרקע-קרקע בשווקים בינלאומיים כמו איראן. הצוו קובע גם כי מ – 2007 העבירה הונג-קונג אלקטרוניקה מליוני דולרים מבנק איראני לבנק צפון קוריאני בתמורה למכירת ציוד וחומרים הקשורים לייצור טילי קרקע-קרקע ודלק למנועיהם.

צוו זה של משרד האוצר האמריקאי מהווה סימן ראשון לכך שממשלת ארה"ב מתחילה ליישם סנקציות ישירות על ערוצי הפצת הנשק של צפון קוריאה לאיראן ולמדינות אחרות, שנשענים על עשרות חברות חזית זרות הזרועות לאורך ולרוחב של המזרח התיכון ודרום-מזרח אסיה. זהו גם צעד המעיד כי ממשל אובמה אינו מסתפק יותר בסנקציות של האו"ם ומתחיל לנקוט ביזמות עצמאיות חריפות יותר כנגד איראן וצפון קוריאה.

מבצע אבחת חרב באפגניסטן נפתח כאשר הטרור הכלל-עולמי נמצא בנסיגה. ממשלת סרילנקה הצליחה להביס את ארגון הטרור של הטמילים במערכה נחושה ומוצלחת. ישראל הצליחה לכפות שקט יחסי על החיזבאללה והחמאס באמצעות מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה, וצבא ארה”ב מעביר כעת את השליטה על עיראק לידי כוחות הביטחון של מדינה זו בזכות מבצעי “הסרג’” המוצלחים של פטריוס. צבא פקיסטן מנהל בימים אלו מערכה מוצלחת נגד הטרוריסטים הפעילים בארצו.

ביום ה’, 2 ביולי 2009 בשעה אחת בבוקר, פשטו 4000 חיילי המרינס של חטיבה 2 המוטסת על דרום עמק הנהר הלמנד ונערכו בו. כוח זה הינו חלק מ – 10,000 חיילים אמריקאים שעתיד לכבוש את העמק המהווה מקור ל – 90% מההרואין בעולם. הם לוו ע”י 650 חיילים של צבא אפגניסטן ונעזרו בפעולות מקדימות של 8000 חיילי הצבא הבריטי, אשר הכשירו את הזירה לקראת הפשיטה. משרד הביטחון הבריטי תאר פעולות הכנה אלו כאחד המבצעים האויריים הגדולים ביותר בעת החדשה. חיל האויר של נאט”ו העניק מטרייה אווירית למבצע שזכה לשם חנג’אר או “אבחת חרב”. ההכנות לקראת המבצע נמשכו מספר חודשים ומתכנניו הגדירו אותו כמבצע הצבאי הגדול ביותר מאז כיבוש פלוג’ה בעיראק ב – 2004. חלק מחיילי המרינס הוסקו לעמק הלמנד במסוקי צ’ינוק CH-47 וסופר סטליון CH-53 מבסיס ליזרנק שבאפגניסטן כשהם מגובים ע”י מסוקי אפאצ’י AH-64. חיילי מרינס נוספים הוסעו לעמק בכלי רכב כבדים הממוגנים מפני מטעני תופת.

מתכנני המבצע לא ציפו להתנגדות משמעותית מצד אנשי הטליבן ואכן, חיילי המרינס הצליחו להתפרש בעמק הלמנד מול גילויי התנגדות שוליים בלבד. עם זאת, ההנחה היא כי תקיפות של הטליבן יתחילו להתבצע לאחר שהכוחות יערכו בגזרות הפעולה שלהם, בכפרים ובערים ויתחילו לקיים סיורים. מפקדי הכוח הוזהרו להתכונן לקראת פעולות התאבדות, מארבים ומטעני צד. המטרה הראשונית של חיילי המרינס הינה להקים מוצבים קטנים בלב הערים והכפרים שיתפסו על-ידם ולהגן על ביטחון התושבים, כך שהם יוכלו לקיים חיי שגרה ללא הפחדות ואיומים מצד אנשי הטליבן. הנחת מתכנני המבצע היא כי אוכלוסיית עמק הנהר הלמנד עוינת את ארגון הטליבן ומצפה להשבת השליטה של ממשלת אפגניסטן על העמק, בסיוע כידוני הצבא האמריקאי.

מפקד החטיבה המוטסת 2 – מרינס הוא תת-אלוף לורנס ד. ניקולסון שכפוף למפקד כוחות ארה”ב ונאט”ו באפגניסטן, אלוף סטנלי א. מקריסטל. מקריסטל התמנה לתפקידו רק ביוני 2009 כשהוא מחליף את אלוף דיויד ד. מקירנן. הקדנציה של מקירנן נמשכה שנה אחת בלבד והסיבה להחלפתו אינה ברורה, אך מינויו של מקריסטל מבטיח כי מבצע אבחת חרב מנוהל ע”י צוות מפקדים שניצח את מלחמת ארה”ב בזירה העיראקית. מקריסטל כפוף לאלוף פיקוד מרכז של צבא ארהב, אלוף דיויד הואל פטריוס. הלה שימש כמפקד כוחות ארה”ב ובנות בריתה בעיראק בזמן “הסרג’”, או מתקפת ארה”ב נגד אלקאעדה בעיראק ונגד המיליציות השיעיות, בשנים 2007 – 2008. מתקפה זו הייתה בהיקף של גייס כשהכוחות האמריקאים מופעלים במסגרות של צוותים דיביזיוניים בסידרה של מבצעים עוקבים שהביאו לכיתור ארגוני הטרור העירקאיים ולהשמדתם, מבלי שניתנה להם אפשרות לחמוק לשטחים מבודדים.

הניצחונות שהשיגו פטריוס ואלוף ריימונד ט. אודיארנו ששימש אז כמפקד הכוחות האמריקאים בעיראק, אפשרו לנשיא האמריקאי ברק אובמה להוציא את הכוחות האמריקאים ובנות בריתם מהערים העיראקיות ולמקמם בבסיסים סמוכים להן, ב – 30 ביוני 2009. מבצע אבחת חרב נפתח אם-כן, יום לאחר מכן, כלומר יום לאחר צעד שניתן להגדרה כהשלמת משימת הכוחות האמריקנים בעיראק.

מקריסטל היה מפקד פיקוד המבצעים המיוחדים בשנים 2006 – 2008. הוא נטל חלק בתפיסת סדאם חוסיין נשיא עיראק לשעבר (דצמבר 2003), ובהריגתו של אבו מסאעב אלזרקאוי, מנהיג אלקאעדה בעיראק (יוני 2006). כמפקד היחידות המיוחדות האמריקאיות מילא מקריסטל תפקיד מרכזי בהצלחת הסרג’. הוא פיקד על היחידות המיוחדות שבהסתמך על פעילות מודיעינית משוכללת ביותר, ניהלו צייד מוצלח אחרי מפקדי ארגוני הטרור העיראקיים. פעילות מבצעית זו נחשבת לאחת הסיבות החשובות ביותר להצלחת הסרג’.

פטריוס כפוף לאדמירל מייקל גלאן מאלאן רמטכ”ל צבא ארה”ב שסר לפקודתו של רוברט גייטס, שר הביטחון של ארה”ב. מאלאן התמנה לתפקידו באוקטובר 2007 וגייטס הינו שר בטחון מדצמבר 2006. גייטס, מאלאן, פטריוס ומקריסטל, מהווים את צוות הפיקוד של מבצע אבחת חרב באפגניסטן. כולם משרתים פחות מארבע שנים בתפקידם והם עתירי נסיון בלחימה בטרור הג'יהאדיסטי ועטורי הצלחות שצברו תחת הנהגת הנשיא היוצא של ארה”ב, ג’ורג’ וו. בוש. ניתן להניח כי מודל הלחימה בטליבן יהיה מבוסס על זה שפותח על-ידם בעיראק. צפוי “שאבחת חרב” יהיה מבצע ראשון בשורה של מבצעים שיעקבו האחד אחרי השני ברציפות. כשיושלם תגבור הכוחות האמריקאים באפגניסטן בכל 21,000 החיילים שהקצה אובמה ללחימה באפגניסטן, מספרם יגיע ל – 68,000. אליהם יצורפו 8,300 חיילים בריטים, ושאר 24,000 חיילי כוחות נאט”ו המוצבים כיום באפגניסטן. בקרוב יסורו אם-כן, לפיקודו של מקריסטל יותר מ – 100 אלף חיילים. הוא יפעיל אותם בצוותים דיביזיוניים וחטיבתיים נגד מערכים מבוצרים של הטליבן תוך גיבויים באש מסיבית מהיבשה והאוויר. במקביל, ינהל מקריסטל צייד חסר פשרות נגד מפקדים של הטליבן שיתבסס על מודיעין מדויק ועל הנעה מהירה וממוקדת של יחידות מיוחדות בכל זירת הלחימה. שטחים שיטוהרו מאנשי טליבן יוחזקו ע”י כוחות נאט”ו וארה”ב תוך מניעת חזרתם המחודשת של אנשי טליבן.

הניסיון הרב שצברו הפיקוד, מפקדי היחידות והחיילים האמריקאים בעיראק, מאפשר לחזות כי בסוף הקיץ יהיה מרבית שטחה של אפגניסטן תחת שליטה של מקריסטל. שרידי הטליבן ינוסו מאפגניסטן ויתבצרו בשטחים השבטיים האוטונומיים בצפון מערב אפגניסטן. צבא פקיסטן הנערך כרגע לקראת המשך פעילותו הצבאית בדרום וזיריסטן, יצליח קרוב לוודאי, לתעל את שרידי הטליבן האפגני לאזורים מבודדים בצפון מערב פקיסטן. שם הם יצטרפו לשרידי הטליבן הפקיסטני שייסוגו נוכח המתקפה הפקיסטנית ולאנשי ארגון אלקאעדה. צפוי אם-כן, כי בסתיו 2009 יטילו צבאות ארה”ב, נאט”ו ופקיסטן מצור על המערכים ההרריים המבוצרים של הטליבן ואלקאעדה בצפון-מערב פקיסטן. הם ייערכו אז לקרב מכריע במטרה לחסל סופית את יכולותיהם הטרוריסטיות של הטליבן ואל קאעדה.

אולם, יתכן מאד כי מהלומת המוות הסופית הזו תתעכב עקב כניסת הגרעין האיראני לתמונה. בסוף 2009 – תחילת 2010, אמורה אסטרטגיית אובמה רוס להיכנס לשלב מכריע. בהנחה הסבירה ביותר כי איראן לא תיאות לנהל מו”מ אפקטיבי על הפסקת תכנית הגרעין הצבאית שלה, יהיה אז על נשיא ארה”ב להחליט האם לתקוף את איראן במטרה להשמיד אותה או להאציל משימה זו לצה”ל. התקיפה של איראן תצית קרוב לוודאי, את כל “הבננה השיעית”. איראן, סוריה, לבנון ורצועת עזה, צפויים להמטיר אש בליסטית על ישראל ובסיסי ארה”ב בעיראק ואפגניסטן. ישראל וארה”ב יגיבו בצורה מסיבית כאשר הראשונה תאלץ אולי להפעיל תמרון צבאי נרחב ומהיר שיגיע לעומק סוריה, במטרה לשתק את מערך הטילים שלה ושל החיזבאללה.

אם המערכה נגד איראן ובנות בריתה תפרוץ בסוף 2009 – תחילת 2010, תתעכב מהלומת המחץ הסופית על שרידי הטליבן ואלקאעדה בצפון מערב פקיסטן. אולם אז ימצא הצבא האמריקאי בהערכות שתתאים לניהול המבצע נגד איראן. כמות יחידותיו באיראן תפחת והן תהיינה מכונסות בבסיסים הממוקמים מחוץ לערים הגדולות. הדבר יקל עליהן להתגונן מפני ירי בליסטי מצד איראן וסוריה. בפקיסטן, יהיו יחידות צבאות ארה”ב ונאט”ו ערוכות במזרח, לאורך הגבול הפקיסטני והרחק מהגבול של אפגניסטן ואיראן.

כדאי יהיה לעכב את המהלומה המכרעת נגד הטליבן ואלקאעדה למען ניהול המערכה נגד איראן משום שזו תלווה בפגיעה גם ביכולות הטרוריסטיות של איראן. פגיעה כזו, במידה שתהיה אפקטיבית, תחזק את היציבות במזה”ת ובאזורי ספר נוספים של איראן, משום שמדינה זו הינה המדינה הנותנת חסות לטרור הג’יהדיסטי העיקרית בעולם. ניטרול יכולות הטרור שלה ינתקו את חוליות הטרור השיעיות הכפופות לה בעיראק, בלבנון וברצועת עזה ממשאבי הטרור העיקרים שלהם. הדבר אולי יביא בסופו של דבר לחיסול החיזבאללה והחמאס כארגוני טרור.

סתיו 2009 ואביב 2010 מצטיירים כתקופה מכרעת בלחימה של ישראל, ארה”ב, נאט”ו ופקיסטן, בטרור הג’יהדיסטי המדינתי והלא-מדינתי. בתקופה זו יקבע גורלם של איראן ובנות בריתה, של אלקאעדה ושל הטליבאן. קיימים סיכויים רבים כי ההכרעה תהיה חיובית מבחינת המדינות המצויות בחזית הלחימה בג’יהאד האסלאמי הבינלאומי ובראשם ישראל. סימנים חיוביים קיימים כבר כיום. מבצע אבחת חרב באפגניסטן נפתח כאשר הטרור הכלל-עולמי נמצא בנסיגה. ממשלת סרילנקה הצליחה להביס את ארגון הטרור של הטמילים במערכה נחושה ומוצלחת. ישראל הצליחה לכפות שקט יחסי על החיזבאללה והחמאס באמצעות מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה, וצבא ארה”ב מעביר כעת את השליטה על עיראק לידי כוחות הביטחון של מדינה זו בזכות מבצעי “הסרג’” המוצלחים של פטריוס. צבא פקיסטן מנהל בימים אלו מערכה מוצלחת נגד הטרוריסטים הפעילים בארצו. בהדרגה, אך בנחישות ובהתמדה, שב המערב ונוטל לידיו את השליטה על התנהלות המערכת הגלובלית, תוך שהוא מתגבר על המהומה שהטילו בה בעשור האחרון הטרוריסטים המוסלמים והלא-מוסלמים ומדינות החסות שלהם. המערכה הצפויה בזמן הקרוב נגד הגרעין, הטילים והטרור האיראניים ונגד הטליבן ואלקאעדה באפגניסטן-פקיסטן, צפויים להשיג את ההכרעה.

חיזוי זה של מהלך הלחימה בטרור הגלובאלי מתעלם מהתפתחויות הקשורות לצפון קוריאה. הסיבה לכך הינה שלא ידוע על אסטרטגיה אמריקאית להתמודדות עם נושא ההתגרענות הצבאית של מדינה זו. נראה כי ארה”ב של אובמה תמשיך בקו שגובש ע”י ממשל בוש, תסתפק במאמצים לנהל מו”מ עם צפון קוריאה ולא תיזום מהלך צבאי. כל עוד לא תפתח מדינה זו בפעולות צבאיות, יימשך הסטטוס קוו הנוכחי המתאפיין בהתקדמות של צפון קוריאה לעבר הקמת זרוע בליסטית-גרעינית תחת החסות של סין ורוסיה.

המשמעות העיקרית של מבצע אבחת חרב המתגלגל בימים אלו בדרום מחוז הלמנד באפגניסטן היא בכך, שסיום מוצלח שלו יקרב את ארה”ב להשגת ניצחון על החזית הג’יהאדיסטית המשתרעת מפקיסטן-אפגניסטן עד עיראק. הכרעה זו תאפשר לאובמה להתאים את מודל הלחימה של ארה”ב לטרור העולמי ולטרור הג’יהאדיסטי, בפרט. המערכות של ממשל בוש באפגניסטן (2001) ובעיראק (2003) מושתתות על טעות אסטרטגית מובנית. מטרתן הייתה לכבוש שתי מדינות אלו ולהעבירן תהליכי דמוקרטיזציה ובניית מדינה. ההנחה הייתה כי המשטרים במדינות אלו דיכאו שאיפות דמוקרטיות שיפרצו ויעלו על-פני השטח ברגע שייעלמו המשטרים המדכאים. הממשלות הדמוקרטיות החדשות במדינות אלו יחסלו את הטרור וישחררו את המערב מאיומיו. לכן, לא הכינו מתכנני מלחמות אלו תכניות לשלב שאחרי הכיבוש. השמטה זו התגלתה כהרת אסון והיא אילצה את הצבא האמריקאי לבזבז שש שנים בלחימה בטרור העיראקי ויותר משבע שנים בלחימה בטרור הפקיסטני-אפגני ובאלקאעדה.

השלב שלאחר כיבוש עיראק ואפגניסטן צריך היה לכלול הקמה של מטה ללוחמה בטרור הג’יהאדיסטי של מדינות אלו. תפקידו של מטה זה צריך להיות איסוף ועיבוד מודיעין בנוגע לפעילותם של ארגוני הטרור. על בסיס מידע מודיעיני זה, ינהל המטה האמריקאי ללוחמה בטרור, מבצעים משולבים של כוחות אויר וכוחות מיוחדים שמטרתם לדכא את ההתחדשות של פעילות הטרור במדינות אלו בעודה באיבה. הפינוי של עיראק ע”י כוחות ארה”ב הצפוי להסתיים עד סוף 2011 והשגת הכרעה באפגניסטן נגד הטליבן ואלקאעדה בפקיסטן-אפגניסטן, יאפשרו לנשיא אובמה ליישם לבסוף שלב תכנוני זה כך תהפוך הלחימה הכבדה בסוגי הטרור הגלובאלי השונים לפעילות שיטור כוללת שאינה כרוכה בהשקעות ענק בכח אדם ובמשאבים כלכליים.

אובמה מנהל באמצעות רוס, אסטרטגיה-רבתי למניעת התגרענותה של איראן שמצויה כבר בתהליכי ביצוע. בשלב זה, מבוצע חלקה הראשון הכולל מגעים דיפלומטיים שתכליתם להביא את האיראנים לשולחן המו"מ. אם איראן תתנגד לניהול מו"מ, יתחיל בספטמבר השלב הבא. הוא יכלול סנקציות כלכליות כבדות על משק האנרגיה של איראן. אם שלב זה ייכשל, צפוי בסוף 2009 – תחילת 2010, מבצע צבאי בהנהגת ארה"ב נגד איראן, שמטרתו לחסל את תשתיות הגרעין שלה ואת זרועה הבליסטית.

חומת הגרעין הסינית-רוסית, מדינות חסות שלה המצויות בתהליך התגרענות מהיר והטרור הג'יהאדיסטי הפועל תחת מעטה הגנתה – אלו הם מרכיבי האתגר שבפניו ניצב הממשל של ברק חוסין אובמה, נשיא ארה"ב. הנאום שנשא אובמה בקהיר מהווה חלק מהאסטרטגיה החדשה שגיבש הממשל שלו כדי להלחם במערכת החומה הגרעינית. בקהיר פנה אובמה ישירות לצעירים מוסלמים שמשורותיהם מגייסים הארגונים הג'יהדיסטים את מרבית לוחמיהם. הוא הציע להם להפנות עורף לאידאלים הג'יהדיסטים ולהצטרף לכוחות הקדמה והדמוקרטיה. אובמה הפציר בהם לוותר על מלחמת טרור שמטרתה אסלמיזציה של העולם וייסודה של חליפות חדשה לטובת חופש, השכלה ורמת חיים גבוהה. הוא הבטיח להם בתמורה, כבוד ומעמד שווה ביחס לנצרות וליהדות. אובמה לא התייחס בנאומו למאבק המתנהל בין סין ורוסיה ובין ארה"ב והאיחוד האירופי, על ההגמוניה העולמית. הוא הסתפק בתיאור המלחמות בעיראק, אפגניסטן ופקיסטן, והתחייב לפנות את צבא ארה"ב לאחר השגת הניצחון על הטרור האסלאמי. לערבים הוא הבטיח לקדם את יוזמת השלום הסעודית ואת פתרון שתי המדינות. אך החלק החשוב ביותר בנאומו התייחס לנושא האיראני. בנאום קהיר של אובמה שלטה נימה ברורה של פייסנות דתית; רק בהקשר האיראני ביטא נשיא ארה"ב מידה של תקיפות:

"… אך ברור לכל מי שקשור לתחום של נשק גרעיני שנושא הגרעין הינו גורלי. לא מדובר כאן באינטרסים של ארה"ב בלבד. מדובר במניעת מרוץ גרעיני במזה"ת אשר עלול להוביל את האזור ואת העולם כולו, בכיוון מסוכן ביותר".

הנושא האיראני חשוב גם משום, שבניגוד לשאר המטרות שלהגשמתן קרא אובמה בנאומו, אין ספק שממשלו יצטרך להתמודד אתו במשך שנה זו. הסיכוי שהנאום ישכנע צעירים מוסלמים לוותר על דרך הטרור נמוך וקשה להאמין כי בעתיד הקרוב תקום מדינה פלסטינית. אך תקיפות ונחישות אינם אסטרטגיה ואובמה לא הציג בנאומו מדיניות לפתרון בעיית הגרעין האיראני. יתכן כי דניס רוס, שליחה של הילרי קלינטון, שרת החוץ של ארה"ב למדינות המפרץ הפרסי ודרום-מערב אסיה, ביקש לחזק את דברי הנשיא בנאום קהיר. לשם כך, הוא חשף בפני כתב הטיים מגזין ביוני 2009 את האסטרטגיה הנשיאותית לביטול ההתגרענות של איראן. המכבש הדיפלומטי שמכינה ארה"ב יכנס לפעולה מיד לאחר פרסום תוצאות הבחירות באיראן (12 ביוני 2009). הנחת רוס היא כי יש סבירות גבוהה לכך שברשות איראן יש כבר אורניום מועשר ברמה נמוכה המספיקה להפקת אורניום מועשר ברמה צבאית בכמות מספקת לייצור נשק גרעיני. עובדה זו גרמה לישראל להודיע לארה"ב, לגרמניה ולממשלות נוספות כי אם כל הניסיונות להניע את איראן מייצור נשק גרעיני יכשלו, היא תתקוף את מתקני הגרעין האיראנים. רוס מאמין כי לתקיפה זו יהיו תוצאות חמורות מאד. הוא משוכנע ביכולתו של אובמה להביא את טהרן לוויתור על נשק גרעיני, אך מובן לו שמו"מ לבדו אינו מספיק. הוא ניסח לכן יחד עם אובמה את מדיניות "הגזר הגדול והמקל הגדול". איראן תזכה בהטבות מרחיקות לכת אם תוותר על תכנית הגרעין הצבאית ותשלם מחיר ממשי אם תסרב. רוס מבקש למקד את המקל הגדול בנקודות התורפה הכלכליות של איראן. ארה"ב, גרמניה, סין, רוסיה יטילו סנקציות כלכליות כבדות ורוס המליץ גם לשגר משלחת ישראלית רמת-דרג לבירות אירופה כדי להבהיר את כוונותיה לתקוף את איראן, במקרה של חוסר ברירה.

הנשיא אובמה החל כבר לבצע את המלצות הצוות של רוס באמצעות הנאום ששיגר לעם האיראני ב – 20 למרץ לכבוד ראש השנה – הנורוז. הוא הדגיש את כוונתו להיכנס למו"מ עם הממשלה האיראנית ללא תנאים מוקדמים והצהיר כי המשטר השיעי לגיטימי ואין בכוונת ארה"ב לשנותו. שבוע מאוחר יותר, התקיימה שיחה במוסקבה בעניינים כלכליים בין דיפלומט אמריקאי ורעהו האיראני. כמה ימים לאחר מכן, נפגש ריצ’ארד הולברוק, שליחו המיוחד של הנשיא לאפגניסטן ופקיסטן, עם מחמד מוחמוד מהדי אחונדזאדה, סגן שר החוץ האיראני, בועידה בינלאומית בהאג. בועידה בעניני פקיסטן שהתקיימה בטוקיו, נפגש נציג מצוותו של הולברוק עם דיפלומט איראני. באפריל, התקבל דרך ערוץ סודי אישור כניסה לאיראן לקיץ, עבור דיפלומט אמריקאי. ב – 8 באפריל, העניקה ארה"ב ויתור חסר תקדים לאיראן. משרד החוץ האמריקאי הצהיר על הצטרפות ללא תנאים מוקדמים לאיחוד האירופי, לסין ולרוסיה, בשיחות עם איראן בנושא הגרעין. כך אפשרה ארה"ב לאיראן להמשיך בהעשרת אורניום במקביל לשיחות. בנוסף, גיבתה ארה"ב את חבילת התמריצים שהעניק המערב לאיראן ביולי 2008 והזמינה את איראן רשמית לשולחן המו"מ.

בהתחלה, התרשמו האמריקאים כי איראן תענה בחיוב לחיזורי ארה"ב, אך עד מהרה הבינו רוס וצוותו כי לא צפויה תגובה איראנית לפני הבחירות. אם איראן לא תסכים למו"מ אפקטיבי עד ספטמבר, תחשוף ארה"ב רשימת עונשים שהוכנה ע"י רוס. בתמורה להצטרפות ארה"ב לשיחות עם איראן, נאותו האירופים להשתתף בסנקציות כלכליות המכוונות נגד חברות איראניות שאינן בהכרח קשורות לתחום הגרעין. אלו יכללו איסור על ביטוח עסקיהן של חברות אנרגיה ושל שותפים עסקיים שלהן. אסור יהיה להעניק להן ולשותפיהן העסקיים אשראי ויופסקו כל ההשקעות במשק האנרגיה האיראני. בכוונתו של רוס לשכנע גם את רוסיה להצטרף לחרם על חברות איראניות שאינן קשורות לתחום הגרעין. במכתב סודי שנשלח בפברואר לדמיטרי מדבדב, נשיא רוסיה, הבטיח רוס שארה"ב תוותר על הצבת מערכת טילים-נגד-טילים בפולין ובצ’כיה, בתמורה לסיוע רוסי בשכנוע איראן לוותר על תכניות הגרעין שלה. לבסוף, שכנע רוס את הסנטור הדמוקרטי הווארד ברמן, לנסח הצעת חוק שתאסור שיווק תזקיקי נפט לאיראן.

רוס מכין כעת את "המקל הגדול" למקרה "שהגזר הגדול" ייכשל. במאי ביקר רוס בארצות המפרץ והבהיר להן ולכל מדינות-ערב החרדות מפני ההתגרענות של איראן, כי:

"כרגע אנו מנסים שזה יעבוד… בכך שאנו מצרפים את כולם, אנו יוצרים גם בסיס להצדקת מעשים [הפסקה] שונים באופן דרמטי, אם זה לא יעבוד".

מעטים מקרב אלו המעורבים במאמציו של רוס מאמינים שהם יישאו פרי. לא תהיה זאת הפתעה לכן, לראותו מפעיל בקרוב את "המקל הכבד" וכותב המאמר התרשם כי רוס וציוותו אינם מוציאים מכלל אפשרות מלחמה של ארה"ב נגד איראן.

אובמה מנהל באמצעות רוס, אסטרטגיה-רבתי למניעת התגרענותה של איראן שמצויה כבר בתהליכי ביצוע. לא מן הנמנע כי נאום הפיוס של קהיר הינו חלק ממנה. בשלב זה, מבוצע חלקה הראשון הכולל מגעים דיפלומטיים שתכליתם להביא את האיראנים לשולחן המו"מ. אם איראן תתנגד לניהול מו"מ, יתחיל בספטמבר השלב הבא. הוא יכלול סנקציות כלכליות כבדות על משק האנרגיה של איראן. אם שלב זה ייכשל, צפוי בסוף 2009 – תחילת 2010, מבצע צבאי בהנהגת ארה"ב נגד איראן, שמטרתו לחסל את תשתיות הגרעין שלה ואת זרועה הבליסטית. ארה"ב שואפת לצרף את רוסיה לסנקציות הכלכליות ותרצה שבמבצע הצבאי ייקחו חלק מדינות נאט"ו ומדינות נוספות. אם שלב זה לא יצא לפועל, תקבל ישראל אור ירוק לתקוף לבדה את איראן.

מספר מחקרים בדקו את סיכויי ההצלחה והסיכונים הכרוכים במבצעים צבאיים נגד איראן. סגירת מצרי הורמוז ע"י איראן מהווה את אחד הסיוטים המרכזיים של הכלכלה העולמית. כתשעים אחוז מכמות הנפט המיוצאת מהמפרץ הפרסי משונעות ע"י מכליות החייבות לחצות אותם. סגירתם תגרע כרבע מכמות הנפט הזמינה בשוק הבינלאומי, דבר שיגרום לעליה תלולה במחירים ולמשבר חריף מאד שעלול להמשך זמן רב. איראן מסוגלת לסגור את מצרי הורמוז ע"י הנחת מוקשים ימיים, שיגור טילי ים-ים והפעלת ספינות מלחמה מסוגים שונים. אלו ייהנו מהגנה של מטרייה אווירית וטילי נ"מ.

מחקר שנעשה בתחום זה קובע כי ידו של הצבא האמריקאי תהיה על העליונה אם יתבקש להתמודד מול ניסיונות איראניים להטיל מצור על מצרי הורמוז. אולם, אמצעי הלחימה הימיים של איראן יקשו למדי על שליית המוקשים ע"י הצי האמריקאי. חיל האויר של ארה"ב מתקשה באיתור מטרות ניידות והצי שלה אינו מצטיין בשליית מוקשים בקרבת חוף הים. כמו-כן, מערכת ההגנה האנטי-בליסטית של ספינות הצי האמריקאי, מעולם לא התנסתה בלחימה מול אויב המצויד בכמות גדולה של טילי שיוט ימיים. במחקר נטען לפיכך, כי 28 עד 40 יום ידרשו לצי האמריקאי כדי לטהר את מימי הורמוז ממוקשים ימיים, ו - 9 עד 72 יום ידרשו לחיל האויר כדי לחסל את מערך טילי השיוט הימיים. לעומת זאת, מטריית ההגנה האווירית של הצבא האיראני תנוטרל בתוך שעות. בסה"כ, ידרשו לצבא ארה"ב בין 37 ו – 112 יום לפתיחה מחודשת של מצרי הורמוז.

מסקנות המחקר בנוגע לפרק הזמן המשוער הנדרש לפתיחת מצרי הורמוז הינם קרוב לוודאי, מוגזמים מאד. המחקר אינו מתחשב ביכולת המודיעינית של ארה"ב. צבא ארה"ב ערוך בעצמה רבה בעיראק ובמדינות המפרץ לפחות מ – 2003, ויש להניח כי פיתח בזמן זה, יכולות מודיעיניות שאמורות לסייע בידו ביצירת תמונה מודיעינית מפורטת בנוגע לצי האיראני ולמערך הטילים הימיים שלו. תמונת מודיעין זו תייעל את הלחימה למניעת הסגירה של המצרים ותקצר מאד את פרק הזמן שיידרש לפתיחתם מחדש, במידת הצורך.

המומחים האמריקאים בתחום הצבא והביטחון בטוחים כי צבאם לא יתקשה לפצח את ההגנות האיראניות על תשתית הגרעין שלה ויצליח לחסל אותה ואת המערך הבליסטי האיראני. הם הפנו את סקרנותם האקדמית לכן, לבחינת יכולותיה של ישראל לעמוד בהצלחה במשימה זו. צמד החוקרים וויטני ראס ואוסטין לונג מהמכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס פרסמו בנושא זה מחקר חלוצי, שמסקנותיו זכו להדים רבים בתקשורת האמריקאית והפכו לפרדיגמתיות. מסקנתו של המחקר היא זו:

"נראה כי הסכנות הכרוכות בהפצצת [תשתית הגרעין] האיראנית אינן גדולות מאלו שהיו כרוכות בהפצצת הכור האטומי העיראקי באוסירק ב - 1981. התועלת של הפצצה זו במונחים של עיכוב הפיתוח של נשק אטומי ע"י איראן, צפויה להיות זהה לתועלת שהופקה מההפצצה בעיראק. יתכן שהסיכון המבצעי והמחיר הפוליטי של המבצע יהפכו אותו ללא כדאי, אך מסקנות המחקר מצביעות על-כך, שבידי המנהיגות הישראלית מצויה יכולת טכנולוגית לבצע תקיפה שלה סיכוי סביר להצליח. כל מה שנדרש לביצועה הוא נחישות וחישובים אישיים.”

המחקר קובע כי נקודת התורפה של תשתית הגרעין האיראנית ממוקדת בשלושה אתרים: האתר לעיבוד אורניום באיספהן, אתר הצנטרפוגות התת-קרקעי בנתנז להעשרת אורניום, וכור המים הכבדים באראק לייצור פלוטוניום. שלושה אתרים אלו צריכים להיכלל ברשימת המטרות של מבצע ישראלי שמטרתו עיכוב משמעותי בפיתוח הנשק הגרעיני האיראני. הכור האטומי בבושהאר אינו קשור לייצור נשק אטומי. הוא לא נכלל לכן ברשימת המטרות. כמו-כן, קרבתו לים מאפשרת את חיסולו באמצעות צוללות. חלון הזמן האופטימלי לביצוע מבצע ההפצצה הינו לאחר התקנת הצנטריפוגות בנתנז ולפני האחסון במקום של גז אורניום המיועד להעשרה בצנטריפוגות. נראה, שמצב זה קיים כבר כעת או שיתקיים עד סוף 2009 – תחילת 2010.

לפי המחקר, ישגר חיל האויר הישראלי למבצע ההפצצה באיראן 25 מטוסי F-15I (רעם) ו – 25 מטוסי F-16I (סופה). אלו יצטרכו להטיל 24 פצצות חודרות בונקרים (BLU-113) על אתר הצנטריפוגות בנתנז כדי להשמיד את הצנטריפוגות. 12 פצצות חודרות בונקרים קטנות יותר ( BLU-109) ידרשו להשמדת האתר באיספהן. את האתר באראק ניתן להשמיד באמצעות 48 פצצות סטנדרטיות. מחברי המחקר מעריכים כי מטוסי חיל האויר יטוסו לאיראן באחד משלושה נתיבים שאורך כולם יותר מ – 2000 ק”מ. נתיב צפוני החולף מעל גבול סוריה – תורכיה ועיראק, נתיב מרכזי החולף מעל ירדן ועיראק, ונתיב דרומי החולף מעל ערב – הסעודית ועיראק. שלושת הנתיבים מצריכים תדלוק בכיוון הלוך ובכיוון חזור.

מחקר נוסף של "המרכז למחקר אסטרטגי ובינלאומי" בוושינגטון, מתבסס על פרדיגמת מבצע ההפצצה הישראלית באיראן של ראס ולונג, אך מסקנותיו פחות אופטימיות. מחברי המחקר, עבדולה טוקאן ואנטוני קרודסמן, מסכימים כי ניתן לעכב משמעותית את תכניות הגרעין של איראן ע"י חיסול שלושת מרכזי הפיתוח העיקריים הידועים שלה: איספהן, נתנז ואראק. אך, לכך יידרש כוח משימה גדול יותר. להערכתם, חיל האויר יצטרך לשגר 70 מטוסי F-15E ו - F-16I שחלקם יחומש בכ – 60 פצצות חודרות בונקרים, כדי להשיג הצלחה. טוקאן וקרודסמן סבורים כי חיל האויר הישראלי ינצל את מבצע ההפצצה גם לפגיעה בחמישה אתרים לפיתוח, ייצור ושיגור טילי קרקע – קרקע הסמוכים לאתרי הגרעין. לפיכך, יצטרך חיל האויר להגדיל את כוח המשימה בעשרה מטוסי F-16I, כך שבסה"כ יצאו למשימת ההפצצה שמונים מטוסים. בדומה לצפי של ראס ולונג, גם טוקאן וקרודסמן מניחים את קיומם של שלושה נתיבי גיחה אפשריים מישראל לאיראן: נתיב צפוני, נתיב מרכזי ונתיב דרומי. מסקנתם לגבי סיכויי ההצלחה של המבצע הינה זו:

"ניתן להסיק כי יש ביכולתו של חיל האויר הישראלי לתקוף את המתקנים לפיתוח נשק גרעיני של איראן, אולם רמת הסיכון של המבצע הינה גבוהה והסיכויים של הצלחתו אינם גבוהים.”

מסקנה פסימית זו מביאה את טוקאן וקורדסמן לבחון דרך פעולה נוספת המצויה בידי ממשלת ישראל, שראס ולונג התעלמו ממנה. הם מעריכים כי בידי ממשלת ישראל קיימת יכולת להשמיד את מתקני הגרעין האיראניים באמצעות טילים בליסטיים. לדעתם, מטח של 30 טילי יריחו – III יספיק כדי לחסל את האתרים לפיתוח נשק גרעיני באיספהן, נתנז ואראק, וכן את חמשת אתרי טילי הקרקע-קרקע הסמוכים להם. לאיראן לא צפויה להיות מערכת הגנה נגד טילים, כל עוד אינה מקבלת מרוסיה את מערכת ה - S-300PMU2 שלה יכולות התגוננות מפני טילים. יריחו-III הינו טיל בליסטי, תלת-שלבי, בין יבשתי המונע בדלק מוצק והמסוגל לשאת ראש חץ יחיד בן 750 ק"ג, לטווח שנע בין 5000 ל – 7000 ק"מ. הוא אמור היה להיכנס לשירות ב – 2008. השימוש ביריחו-III בטוח מבחינה מבצעית, אך הוא עלול להאיץ את השימוש בנשק לא קונבנציונלי במלחמה בין איראן וישראל שתתלקח בעקבות הפגיעה באתרי הגרעין האיראניים.

כל המחקרים מאוחדים בדעה כי למערב יש יכולת צבאית להתמודד עם האתגרים שמציבה איראן. צבא ארה"ב יהיה מסוגל להתמודד בהצלחה ובתוך פרק זמן קצר יחסית, עם סגירת מצרי הורמוז ע"י איראן. זו עלולה לסגור את המצרים בתגובה למבצע צבאי של ישראל או של ארה"ב, נגד המרכזים האיראנים לפיתוח נשק גרעיני. המחקרים מאוחדים בדעה כי בידי ממשלת ישראל יכולות טכנולוגיות לעמוד במשימה. חילוקי הדעות נוגעים למידת הסיכון הכרוכה במבצע זה. המחקר של ראס ולונג צופה רמה נמוכה של סיכון מבצעי, בעוד שטוקן וקורדסמן מיחסים רמת סיכון גבוהה למבצע אווירי, ורמת סיכון נמוכה לחיסול תשתיות הגרעין האיראניות ע"י טילי יריחו-III.

אולם, יש להעריך את רמת הסיכון הכרוכה בקיום מבצע צבאי נגד איראן מנקודת המבט של האסטרטגיה הנשיאותית הכוללת. ההנחה מאחוריה היא כי ההתגרענות של איראן תיצור סכנה קיומית לישראל, איום על ההגמוניה של ארה"ב במזה"ת ובעולם כולו, וסכנה של הרס וחורבן נרחבים באיחוד האירופי. כשתכניות ההתעצמות של איראן יבשילו תחת חסות החומה הגרעינית של סין ורוסיה, יהיה ביכולתה לאיים במהלומות בליסטיות קונבנציונליות על שכנותיה, ישראל, אירופה ובהמשך, גם על ארה"ב. זרועה הבליסטית של איראן תהיה אז מחוסנת מפני תקיפות צבאיות הודות לנשק הגרעיני שיעמוד לרשותה. איראן תבצר כך על חשבון ארה”ב וישראל, מעמד הגמוני במזה"ת ובדרום-מערב אסיה, שישען על העצמה הצבאית של רוסיה וסין. בהתבסס על התוקפנות הקיצונית בה מנהלת איראן את ענייניה כבר כיום, ניתן להניח כי הגמוניה אזורית שלה תהיה כרוכה בהפיכת המזה"ת לסביבה מסוכנת ברמה חסרת שליטה. מלחמה בתנאים אלו יגרמו למבצע צבאי בנתונים של היום, להראות כמו משחק ילדים.

אם יכשלו כל שלבי האסטרטגיה האנטי-איראנית של אובמה ורוס, יהיה צורך לשקול את חלופת המבצע הצבאי. הניתוחים של המחקרים מתייחסים לאפשרות של מבצע צבאי ישראלי נגד איראן. ברור עם-זאת, כי הם נכונים גם ביחס למבצע צבאי אמריקאי. הצבא האמריקאי יאלץ להתמודד עם אותה תשתית גרעין איראנית, עם אותה מערכת הגנה אווירית וכן הלאה. קרוב לוודאי שגם מבצע אמריקאי יכלול גרעין של כוח אווירי וטילי שיוט, שיתמקד בשלושת או ארבעת מתקני הגרעין העיקריים באיספהן, נתנז, אראק ובושהאר. שלושת נתיבי הטיסה מישראל לאיראן יוכלו לשמש מודל לכוחות אויר אמריקאים שיגיעו לאיראן מכיוון הים התיכון. התרגילים, החזרות והמבצעים האוויריים ארוכי הטווח שמקיים לאחרונה חיל האויר הישראלי, אולי מספקים כבר מידע לצבא האמריקאי שבו ניתן לעשות שימוש במבצע נגד איראן.

הסיכונים שבהם כרוך מבצע צבאי אמריקאי נגד איראן, מצומצמים יותר ביחס למבצע ישראלי. כשיצטרך אובמה לקבל החלטה, הוא יעשה זאת על סמך הידיעה שכל האמצעים הדיפלומטיים והכלכליים כשלו ושמאחורי ארה"ב ניצבת קואליציה תומכת של מדינות נאט"ו ואולי גם של מדינות ערביות. קואליציה זו תצמצם מאד את הסכנות ותעניק לצבא ארה"ב מרחב פעולה חופשי מסביב לאיראן. יתכן שזו הייתה מטרתו העיקרית של נאום קהיר.

אם תרעדנה רגליו של נשיא ארה"ב והוא יחליט להימנע ממבצע צבאי נגד איראן, לא תהיה לו ברירה לפי האסטרטגיה-רבתי שלו ושל רוס, ויהיה עליו להשלים עם מבצע צבאי ישראלי. מבצע כזה, כשהוא נהנה מתמיכה אמריקאית פסיבית ומתמיכה ערבית ותורכית שקטה, יתקיים בסביבה שסכנותיה פחותות משמעותית מאלו המוצגות במחקר של טוקאן וקורדסמן. אך הוא ידגיש את החולשה המעצמתית של ארה"ב ויחזק את ההגמוניה הישראלית במזה"ת. עם זאת, מחייב מבצע זה ניתוח של התגובות הצבאיות האפשריות של איראן, סוריה, החיזבאללה והחמאס. תרגיל חיל האויר ותרגיל העורף הארצי ("נקודת מפנה 3") שקיימה ישראל לאחרונה, מלמדים כי מערכת הביטחון לוקחת אותן בחשבון בתכנוניה, אך אין מחקרים העוסקים בכך. תגובה בליסטית מסיבית של "הבננה השיעית" הנמשכת לאורך זמן, עשויה לאלץ את ישראל לנקוט בצעדים צבאיים מרחיקי לכת. למשל, יתכן שמחוסר ברירה, צריך יהיה לכבוש את סוריה כדי לאפשר לחיל האויר לקצר טווח ולשגר גיחות רבות לאיראן במטרה לשתק את טיליה הבליסטיים שיעשו שמות בעורף האזרחי הישראלי.

מסוק קרב אפאצ'י

בנימין נתניה ראש ממשלת ישראל נפגש ב – 18/5/2009 בוושינגטון, עם ברק אובמה, נשיא ארה”ב. המומחים מאוחדים בדעתם כי הפגישה חשפה חילוקי דעות בין הנשיא וראש הממשלה, בנוגע למדיניות הישראלית בגדה המערבית וביחס למדיניות כלפי תשתית הגרעין האיראנית. חילוקי דעות אלו לא מצאו ביטוי בהופעה המשותפת של שני המנהיגים בפני כלי התקשורת ובהתבטאויותיהם. אך, יתכן כי ההסתייגות של אובמה מהתנגדות בנימין נתניהו לעקרון שתי המדינות ומהשאיפה הישראלית להשמיד את היכולות הגרעיניות של איראן, מתחילה להתבטא בתפנית המסתמנת בתחום המכירה של מערכות נשק לישראל.

המגזין האמריקאי וורלד טריביון המתמחה ביחסים בין לאומיים, מדווח היום (28/5/2009) כי הממשל של אובמה מעכב מכירת מסוקי תקיפה לישראל. ישראל הגישה לממשלת ארה”ב בקשה לרכישת שישה מסוקי אפאצ’י לונגבוו אי. איץ’. – 64 די (פתן/שרף). הבקשה הועברה לעיונם של גורמים שונים בממשל בטענה כי מכירתם לישראל תגרום לפגיעה באזרחים ברצועת עזה. מקורות בממשל מסרו כי במבצע עופרת יצוקה עשתה ישראל שימוש נרחב במסוקים מסוג זה וגרמה למותם של אזרחים רבים. מטרת הרכש של המסוקים הינה לפצות את חיל האויר על אובדנם של שני מסוקי אפאצ’י במלחמת לבנון השניה ב- 2006.

חיל האויר ביקש גם את אישורה של ממשלת ארה”ב להתקנת טיל הנ”ט “ספייק – אי. אר.” (Spike-ER) במסוקי האפצ’י. זהו טיל נ”ט בעל טווח משופר המגיע לשמונה ק”מ ומיוצר ע”י חברת רפא”ל. הוא הותקן כבר במסוקים אירוקופטר טייגר והאוגוסטה וואסטלאנד אי. 129. התקנת הספייק באפאצ’י דורשת הסכמה מצד חברת בואינג יצרנית המסוק, ומצד ממשלת ארה”ב.

מקורות הוורלד טריביון ציינו כי ממשלת ארה”ב מעכבת את המכירה של מערכות נשק נוספות לצד האפאצ’י, במסגרת בדיקה כוללת של השימוש שעושה ישראל במערכות נשק אמריקאיות.

(Strategy Page)

צה"ל החל לאחרונה לזמן חיילי מילואים של יחידות טילים-נגד-טילים ליום מילואים שבועי. זהו חידוש מעניין. הנוהל של יום מילואים שבועי חל בדרך כלל על אנשי מילואים המשרתים ביחידות הצפויות לקחת חלק בפעילות מבצעית בטווח זמן קצר. נוהל זה רווח בקרב טייסי קרב. יתכן כי החלת הנוהל של שירות מילואים שבועי על חיילי יחידות הטילים-נגד-טילים, מעיד אולי על חשש בצה"ל מפני התקפה איראנית של טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, בזמן הקרוב. צפוי שתקיפה כזו תתבצע בתגובה להתקפה ישראלית על המתקנים האיראניים לפיתוח נשק גרעיני. יודגש עם זאת, כי בשנים האחרונות נפוצו פעמים רבות שמועות על הפצצה ישראלית באיראן ודבר לא יצא מכך.