דוקטרינת איילנד
אבנר הלפרן 24/02/08
גיורא איילנד הציג את תפיסתו לגבי ירי הקסאמים מרצועת עזה בשני מאמרים שהתפרסמו בידיעות אחרונות ("לדבר עם החמאס" – 2/12/2008; "מוצא של כבוד" – 13/2/2008). הנחת היסוד של "דוקטרינת איילנד" היא כי ממשלת החמאס ברצועת עזה זכאית להכרה דה-פקטו מצדה של ממשלת ישראל. איילנד טוען כי ממשלת החמאס זכאית להכרה זו בהיותה ממשלה אחראית. המונח "ממשלה אחראית" מבחינתו של איילנד הינו תרגום לעברית של המושג האנגלי אקונטאבל ( Accountable). ממשלת החמאס הינה אחראית משום שהיא עצמאית ביחס לרשות הפלסטינית של רמאללה, נושאת באחריות לנעשה בתוך רצועת עזה ואחראית גם לגורלם של אזרחי ישראל באמצעות ירי קסאמים ופגזי מרגמה. הכרה ישראלית בישות החמאסית מספקת לממשלת ישראל פתרון לבעיית הקסאמים שאינו כרוך בכיבוש מחדש של הרצועה. לאחר שתכיר בממשלת החמאס, תוכל ממשלת ישראל להרתיע אותה מפני המשך שיגורם של קסאמים ע"י חידוד שתי חלופות: או שהחמאס יפסיק את הירי, יסכים לחילופי שבויים ויאפשר הטלת פיקוח על ההברחות של אמצעי לחימה דרך ציר פילאדלפי, או שיספוג הפסקה של אספקת מוצרי יסוד כמו חשמל, דלק וגז, מוסדות השלטון שלו יושמדו ומנהיגיו יחוסלו.
המונח אקונטאביליטי בהקשר של ממשלת החמאס הינו בעייתי. במשטרים דמוקרטיים, פירוש המונח בתחום הפוליטי הינו דרישת דין וחשבון מרשויות המדינה על יישום מדיניות מסויימת או אי- יישומה, ע"י האזרחים או נציגיהם. נציגי הגוף האזרחי יכולים להיות מפלגות, הממשלה, הכנסת, בתי המשפט או ארגונים לא ממשלתיים. זאת כאשר כל אחד ממוסדות אלו יכול להיות גם הנתבע וגם התובע בעניין האקונטאביליטי. הסיכוי שממשלת החמאס תיטול על עצמה לנהוג לפי עקרונות האקונטאביליטי שואפים לאפס משום שבמהותה היא אנטי- תזה של אקונטאביליטי. ממשלת החמאס נשלטת ע"י טרוריסטים שמנהיגותם מבוססת על יוקרה, שנרכשה באמצעות מעשי טרור נגד ישראל. הם הגיעו לשלטון באמצעות הפעלת טרור נגד הפלסטינים ולכן ממשלם הוא דיקטטורה המתקיימת באמצעות הפעלת טרור נגד בני עמם. כדי להפוך לממשלה אקונטאביליטית, על ארגון החמאס לעבור תהליך מורכב של התפתחות מארגון טרור למפלגה. בנוסף, עליו להעביר את רצועת עזה תהליך של דמוקרטיזציה שיאפשר לממשלת החמאס לשלוט בצורה דמוקרטית. אין סיכוי שתהליכים אלו ימשכו פחות מעשר, עשרים שנה ויותר. אפילו אש"ף והפת"ח נכשלו בהם כשריסקו לתוך האינתיפדה השניה את סיכוייהם לכונן מדינה פלסטינית במסגרת תהליך אוסלו. הכשלון הזה גרם להתאדות כוחם הפוליטי בחברה הפלסטינית ולהתעצמות התמיכה בחמאס, שמתאפינת כיום בשליטת ארגון זה ברצועת עזה.
המאמר השני של גיורא איילנד משקף הבנה של קושי זה בהגדרת ממשלת החמאס כאקונטאביליטית וככזו הזכאית להכרה דה-פקטו מצד ממשלת ישראל. אולם הוא מסרב עדיין להוציא מחוץ לדוקטרינה שלו את רכיב ההדברות עם החמאס כדי להמנע מכיבוש הרצועה. לדעתו, בעידן המלחמות נגד הג'יהאד האסלאמי לא ניתן להשיג יותר נצחון צבאי מוחלט שכן האויב ממשיך מיד את המלחמה באמצעי טרור. ההישג המקסימאלי האפשרי הוא לגרום לאויב להשלים עם מציאות שהיא "… יותר טובה לנו ופחות טובה לו". מכאן, שהמטרה במלחמה נגד החמאס אינה צריכה להיות הפלתו, כי החמאס יפסיד את המלחמה, אך ימשיך לשגר קסאמים. אסור גם לכפות על החמאס את תנאי הקווארטט משום שגם כאן מדובר בסוג של כניעה שלא בולם את ירי הקסאמים. איילנד מציע כחלופה לכיבוש הרצועה את גיוסו של גורם שלישי שיציע פתרון משותף לישראל, מצרים וממשלת החמאס. פתרון זה יכלול הפסקת אש בין ישראל והחמאס, החלפת שבויים, ביטול המצור על רצועת עזה וכינון רצועת הגנה מערבית לרפיח ע"י מצרים, שתפסיק את הברחות אמצעי הלחימה לרצועה. אם תסרב ממשלת החמאס לפשרה זו, תפעיל ישראל מדיניות כוחנית. יושמדו מוסדות השלטון של החמאס, המשטרה והתשתיות ברצועת עזה; תופסק לחלוטין אספקה של מוצרים, חשמל ודלק; רצועת עזה תוצא ממעטפת המכס הישראלית. במילים פשוטות, רצועת עזה לא תכבש אמנם ע"י ישראל, אך תשתיותיה יחוסלו וכלכלתה תחדל מלהתקיים.
דוקטרינת איילנד שואפת אם כן, ליצור מטריה בינלאומית ללחימה בבעיית הקסאמים והחמאס. ישראל תשתף גורם בינלאומי כלשהו במאמציה להדבר עם החמאס ולהגיע לפשרה עימו. אם מאמצים אלו יכשלו, לא תאבד ישראל את התמיכה הבינלאומית, שכן יהיו לה הוכחות לכך שנסיונות הפשרה שלה הוכשלו ע"י החמאס. לכן, תתמוך הקהילה הבינלאומית בחלופה הכוחנית שתאלץ ישראל לנקוט כתוצאה מהסרבנות החמאסית. התמיכה הבינלאומית בישראל תשמר לאורך זמן גם בזכות העובדה שישראל תמנע מכיבוש של רצועת עזה ותסתפק בהפעלת לחימה נקיה שאינה פוגעת באזרחים ומתמקדת בחיסול מוסדות השלטון, ההנהגה והתשתית של הרצועה. זאת בנוסף למצור כלכלי מוחלט.
דוקטרינת איילנד מניחה מספר הנחות מוטעות. המלחמה בג'יהאד האסלאמי מצויה עדיין בחיתוליה ואין להסיק מכשלונות ראשוניים שלא ניתן לגבש פתרונות צבאיים המובילים לנצחון מוחלט על ארגוני טרור כדוגמת החמאס. כמו-כן, מזלזלת הדוקטרינה באמות המוסר הג'יהאדיסטי של החמאס. כלל לא בטוח שחיסול מנהיגות הארגון, מוסדות השלטון שלו והדיכוי הכלכלי של אזרחיו, ישכנעו אותו להפסיק את שיגור הקסאמים. בנוסף לכך, יש לקחת בחשבון גורם נוסף שדוקטרינת איילנד מתעלמת ממנו לחלוטין משום מה. החמאס כמו החיזבאללה, אינם עצמאיים. הם כפופים למערכת הבאליסטית המרחבית של איראן וסוריה. החמאס נתמך כלכלית ומוראלית ע"י איראן וסוריה לא רק בגלל היותו סוכן המהפכה האיסלאמית, אלא בעיקר משום שתחת הנהגתו, הפכה רצועת עזה למרחב שיגור של רקטות שאותו ניתן להפעיל בתיאום עם החיזבאללה, סוריה ואיראן, כנגד ישראל במקרה שתשתית הגרעין האיראנית תותקף ע"י ארה"ב או ישראל, או שתיהן ביחד. מכאן, שמגעים עם ממשלת החמאס הם בעקיפין מגעים עם סוריה ואיראן, ומרבית הסיכויים שעובדה זו עתידה לטרפד מראש כל נסיון פשרה עם החמאס. כאמור, אם יפנה החמאס עורף לאיראן יעבד את מקורות כוחו הפיזיים והרוחניים.
דוקטרינת איילנד קרובה מדי ברוחה לתוכנית המלחמה שננקטה ע"י דן חלוץ במלחמת לבנון השניה. בדומה לאיילנד הניח חלוץ כי ניתן לבלום שיגור מאסיבי של קטיושות לעבר מדינת ישראל באמצעות הרס תשתיות, חיסול מפקדות והטלת מצור ימי על לבנון. זאת מבלי להזדקק לכיבוש שטחי השיגור של הקטיושות. תוכנית זו נכשלה וכך קרוב לודאי, תכשל דוקטרינת איילנד. מרבית הסיכויים שהחמאס יעדיף להמשיך לשגר קסאמים מבלי לחוס כלל על אזרחי מדינת רצועת עזה. לכן, כל תוכנית להפסקת שיגורי הקסאמים חייבת להתבסס על כיבוש כולל של רצועת עזה. כיבוש שחייב להתבצע במהירות המקסימאלית, אולי תוך 24 שעות. כיבוש זה יכול להיות זמני, אך הוא חייב להמשך עד חיסולו המוחלט של מערך הקסאמים והטרור של החמאס. יחד עם זאת, יש רכיב נכון בדוקטרינת איילנד שניתן לעשות בו שימוש בתוכנית הכיבוש של רצועת עזה, וזהו הרכיב הבינלאומי. תפקידו של רכיב זה מתבהר מהצגה כוללת של התוכנית לכיבוש הרצועה וביאור הטרור החמאסי בה.
המטרה העליונה של תוכנית זו הנה בלימת הטרור הפלסטיני נגד מדינת ישראל והיא לכן המשך למלחמה הבלתי פוסקת בגדה המערבית נגד הטרור הפלסטיני שמקורו שם. ככלל, מקבלת תוכנית זו את העובדה כי הטרור הינו רכיב בלתי נפרד מהתרבות הפוליטית והדינאמיקה החברתית הפלסטינית. עובדה המחייבת השלמה עם המצב שישראל חייבת לפרוש את ההגמוניה הבטחונית שלה על הפלסטינים כדי לבלום טרור זה. היא לא תסתיים לפני שתלמד החברה הפלסטינית לקיים עצמה ללא טרור. אולם, יש סיכוי שהצמדת משטר אזרחי בינלאומי להגמוניה הישראלית יזרז את תהליך הגמילה מהטרור של הפלסטינים. הצד השלישי שיציע פשרה למעורבים בסכסוך עם החמאס המצוי בדוקטרינת איילנד, יכול למלא תפקיד זה. צד זה יכול להיות מורכב מהאיחוד האירופי או מקבוצה אחרת של מדינות דמוקרטיות עשירות שיטול על עצמו את המשימה של שיקום התשתיות השלטוניות, הכלכליות והחברתיות הפלסטיניות, בגדה המערבית וברצועת עזה. אולם זאת, בתנאי שתפקידו הראשוני והמרכזי יהיה שיקום הפליטים וחיסול מחנות הפליטים. דבר זה אמור לפרוץ את המצור שהטילו מדינות ערב על פליטי מלחמות ישראל עם מדינות ערב, ולאפשר להם לחיות בכבוד ללא אות קיין של התבוסות החוזרות ונשנות, שלא הם אשמים בהן.
בניגוד לדוקטרינת איילנד המבוססת על חשיבה גוטית נפתלת ומורכבת, התוכנית לבלימת הקסאמים צריכה להיות אם-כן פשוטה, יעילה וזריזה. היא צריכה להתבסס על המרכיבים הבאים:
- כיבוש מהיר של כל רצועת עזה.
- הטלת מצור כלכלי הדוק במהלך הכיבוש של הרצועה ואיסור על כל תנועה בה.
- חיסול תשתיות הטרור של החמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועה. שלב זה יכול להתמשך זמן לא מועט, אך המטרה היא לצמצמו ככל האפשר.
- במקביל לפעילות נגד תשתיות הטרור, ניתן לפעול להקמת ממשל אזרחי בינלאומי ברצועת עזה. ממשל זה יפרוש חסות סוברנית על הממשלה הפלסטינית ברצועה שתתפוס את מקומה של ממשלת החמאס. משימתו המיידית תהיה לשקם את הפליטים. בהמשך יעסוק הממשל הבינלאומי בחניכה פוליטית של הממשלה הפלסטינית ובפיתוח מוסדות חברה, כלכלה ופוליטיקה פלסטיניים.
- ממשלת ישראל תשאר אחראית לתחום הבטחון והלוחמה בטרור ברצועת עזה ותתאם את פעילותה עם הממשל האזרחי הבינלאומי.
- לכשתתיצב החברה הפלסטינית כחברה נטולת טרור, תוותר ממשלת ישראל בתנאים המתאימים, על ההגמוניה הבטחונית שלה ביחס לרצועת עזה.
